הניחו למגילה!
פרופ’ אריה אלדד
תחת מבול דם ואש, בעיצומה של מלחמת העצמאות , ובתוך שלושה שבועות נוסחו חמש טיוטות. שונות זו מזו בניסוחים ובמהות. מה יהיה שם המדינה? ומה אופיה? יהודית? דמוקרטית? אלוהי ישראל יוזכר במגילה? האם תתייחס להחלטת החלוקה?
לנוסח הסופי של מגילת העצמאות שלנו אחראי בן גוריון, לאחר ויכוחים קשים עם משה שרת , עם נציג השמאל אהרן ציזלינג, ונציג הדתיים הרב יהודה לייב פישמן מימון. הויכוחים נמשכו כמעט עד לרגע החתימה החגיגי ולפיכך לא הספיק אמן הקליגרפיה אוטה וליש לכתוב אותה על מגילת הקלף. הוא כתב רק את המשפטים האחרונים על פיסת קלף נפרדת ועליה חתמו ( “בלאנקו”) רק 25 מתוך 37 חברי מועצת העם. שהצליחו להגיע לטקס. האחרים חתמו אחר כך.
זוהי ההכרזה המכוננת של מדינת ישראל. תקציר ההיסטוריה של עם ישראל והקשר שלו למולדתו, הרצל והתנועה הציונית, בלפור, חבר הלאומים והמנדט, השואה והחלטת האו”מ מכ”ט בנובמבר. ועוד משרטטת המגילה את מאפייני המדינה היהודית, המושתת גם על ערכים אוניברסליים . ואף שהמילה “דמוקרטיה” סולקה מהמגילה ( בן גוריון מחק מה שהציע צבי ברנזון, לימים שופט בית המשפט העליון), ערכי הדמוקרטיה נובעים מההבטחה כי המועצה המכוננת תהיה נבחרת, והמדינה “תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת , גזע ומין” . ההצעה להכריז על שוויון זכויות מפורש לערבים, שהופיעה באחת הטיוטות המוקדמות – נפסלה.
כל הדברים הללו – ידועים . ולא הייתי נדרש אליהם לולא הפכה לפתע פתאום מגילת העצמאות שלנו ממסמך היסטורי מכונן ומפעים, הראוי להערצה דווקא בגלל שנכתב תחת אש, בלחץ גלגל ההיסטוריה – למסמך על-משפטי, המסמיך את בית המשפט העליון לפסול חוקי יסוד שחוקקה הכנסת.
* * *
ד”ר יהודה יפרח, הפרשן המשפטי של מקור ראשון ניתח היטב (“מגילת ברק” מקור ראשון 8 ספטמבר) מאמר אקדמי של אהרן ברק. אבי המהפכה המשפטית הסביר מדוע לכנסת יש סמכות מלאה לחוקק חוקי יסוד, ומדוע “חוק יסוד כבוד האדם וחירותו” אינו “עליון” על כל חוק יסוד אחר. מדוע אין , אליבא דברק, “ערכים על-חוקתיים”. מדוע הכנסת אינה מוגבלת על ידי איזה שהוא “מוסר טבעי” או “עליון” כשהיא מחוקקת, וגם “החוק הבינלאומי” אינו יכול להגביל כנסת בבואה לחוקק.
אבל אחרי שפסל את כל התירוצים המנסים לשלול מהכנסת סמכות לחוקק חוקי יסוד המשקפים את רצון בוחריה – ובהעדר חוק המסמיך את בג”צ לפסול חוקי יסוד, נאלץ ברק להקים קונסטרוקציה חילופית בבואו להסביר מדוע בכל זאת רשאי בית המשפט העליון לבטל חוקי יסוד . והוא טוען שבית המשפט שואב את כוחו מ”רוח העם המבטאת את חזון העם”, המתבטאת במגילת העצמאות.
בין 29 בנובמבר 47 וה’ באייר תש”ח התחוללה כאן מלחמת אזרחים איומה. תחת אש ובסד זמנים צר הוציא בן גוריון מתחת ידו , בתום כל הטיוטות והויכוחים, הכרזה היסטורית מופלאה. הוא לא התכוון אף לרגע שזה יהיה מסמך משפטי. המגילה מזכירה את האספה המכוננת , היא הרשות המחוקקת, ואת מועצת העם הזמנית שהפכה ממשלה , היא הרשות המבצעת, אך אינה מזכירה אפילו במילה את הרשות השופטת, המנסה עתה לנכס את המגילה ולשאוב ממנה סמכות להתגבר על שתי הרשויות האחרות. כשנה לאחר שניסח את המגילה ונשא את ההכרזה הופיע בן גוריון בפני ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת ואמר :”אך בארץ כמו שלנו, תארו לעצמכם שהעם רוצה משהו. ובאים שבעה אנשים המכותרים בתואר של שופטים – וכל הכבוד לשופטים (ב1949 מנה בית המשפט העליון רק שבעה שופטים. א”א.) – ויפסלו חוק אשר העם רוצה בו. אצלנו תהיה מהפכה! אני חושב שמתן סמכות כזאת לשופטים הוא דבר ריאקציוני. הציבור לא ישלים עם זה”.
* *
אבל הבה נקבל לרגע, ורק לצורך הדיון, את הטענה שהמגילה המשקפת את “רוח העם” היא מסמך בעל תוקף משפטי, אשר מעניק לבית המשפט כוח לבטל חוק יסוד הסותר משהו במגילה . לאן זה ייקח אותנו?
המגילה מתייחסת כזכור לא רק לערכים אוניברסליים של “שוויון זכויות אזרחי ומדיני מלא בלי הבדל דת גזע ומין”. עוד קודם היא מבטיחה כי מדינת ישראל “תהא מושתתת על יסודות החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל”.
אכן נפלא.
עכשיו רק נותר לבחור איזה מהנביאים טוב בעינינו כדי לבטל על פי חזונו את עילת הסבירות. ממשה רבנו , אדון הנביאים ועד אחרון נביאי תרי עשר. הבה ניקח את הנבואה הנפלאה “וגר זאב עם כבש” ( ישעיהו י”א) חזון נפלא על שלום וצדק. רק שבהמשך אותה נבואה ממש מבטיח ישעיהו ” וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה..וְהֶחֱרִים ה’ אֵת לְשׁוֹן יָם-מִצְרַיִם.” אם חזון הנביאים הוא אסמכתא משפטית – בג”צ ודאי יאשר ( בהסתמך על מגילת העצמאות המסתמכת על חזון הנביאים ) גם לזרוק את כל הפלישתים/הפלשתינאים, לים ולספח חלקים ממצריים. ואיך אמורים השופטים לשפוט ברוח “חזון נביאי ישראל”? עדיין באותו פרק י”א בישעיהו: “וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים… וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע, וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו”. חזון הנביאים שמגילת העצמאות מצטטת, מתאר שופט חרדי ממש. הגוזר עונשי מוות על רשעים, ואינו נזקק לראיות כמו עדות ראיה או שמיעה כי רוח הקודש מנחה אותו.
ואולי נבחר בנביא “הסוציאליסט” עמוס? הנביא המקטרג על מלכות ישראל : “על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים” , כלומר נביא התובע צדק חברתי. נהדר. אבל כשהוא מקטרג על מלכות יהודה מה הוא אומר? “על מאסם את תורת ה’ וחוקיו לא שמרו”. ומה תענו לח”כ חרדי אם יסתמך על הנביא ירמיהו וידרוש שיקימו לו מלון במדבר ככתוב : “מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים.” הנה כי כן “מוסר הנביאים” שמגילת העצמאות מתחייבת עליו הוא מכלול שלם של אמונה דתית, קיום מצוות וצדק חברתי. לא זה בלי זה. ואל תניחו לצטט באזניכם חצאי פסוקים. אם המגילה מחייבת כמסמך על-משפטי אז בבקשה. על כל תו ותג שבה. מי שמלקט רק מה שמוצא חן בעיניו מעוות את החזון השלם.
* *
מגילת העצמאות שלנו מסתמכת גם על החלטת האו”מ מ29 בנובמבר 1947, “החלטת החלוקה”. אם מגילת העצמאות הופכת מסמך משפטי מחייב – האם הוא מחייב את ישראל גם לשוב לגבולות החלוקה? לבינאום ירושלים? מובן שלא. אבל מי שמנסה להפוך אותה למקור העליון לסמכותו של בית המשפט לדרוס את רצון הבוחרים כפי שהוא מתבטא בחקיקת הכנסת – עשוי למצוא עצמו נדחק לעוד פינה במאבק הבינלאומי שאנו מנהלים. תוצאות מלחמת העצמאות מחקו את גבולות החלוקה . אבל מי שמקנה תוקף משפטי מחייב למה שכתוב במגילת העצמאות – מערער על חוקיות ישיבתנו בלוד ורמלה ובאר שבע . ואפילו הכי שמאלנים שמוכנים לוותר על כל יהודה והשומרון ועל מחצית ירושלים – לא יוותרו על יפו. נכון? על פי החלטת החלוקה שייכת יפו למדינה הערבית . מה אתם אומרים, חבר’ה : מוותרים על יפו בשביל עילת הסבירות?
שנה טובה, לכל עם ישראל.
כתבות נוספות
