הנובחים והשיירה
פרופ’ אריה אלדד
“אנחנו מקבלים את דין הבוחר” אומרים היום נציגי המחנה שהובס בבחירות. מקבלים, אבל מבטיחים להיאבק נגדו.
על דפי עיתון זה התפרסם לפני שבוע ראיון שערכה שרי מקובר עם רם בן ברק. הוא היה סגן ראש המוסד ועד לאחרונה יו”ר ועדת החוץ והביטחון מטעם יש עתיד. אבל כשהיא הזכירה לו כי “נתניהו סמוטריץ בן גביר ודרעי נבחרו בהליך דמוקרטי”. הטיח בה בן ברק ” אז מה אם היו בחירות? הרחוב הוא השופט? ” . זה אותו רם בן ברק שאמר “גם היטלר עלה לשלטון בצורה דמוקרטית”. והוא לא משווה, כמובן. וזה נקרא אצלם “לקבל את דין הבוחר”.
דוברי “השינוי” מסבירים מדוע הם מכריזים מלחמה על הממשלה שעוד לא נולדה. הם עורכים כנסי חירום בזעקות שבר על פירוק משרדי הביטחון, והחינוך, נטילת סמכויות ממשרדי ממשלה והעברתם למשרדים אחרים, רק כדי לרצות את השותפים בקואליציה העתידה. אכן שוד ושבר, לא נשמע כדבר הזה. אלא שלהוותם – זה תמיד היה כך. כמה פעמים פרקו והרכיבו את “משרד המסחר והתעשייה”? ומה עוללו ל”משרד העבודה והרווחה”? וכמה פעמים העבירו את מקרקעי ישראל ממשרד למשרד? ומה עשו למשרד הגמלאים? החליפו לו שם הוסיפו וגרעו יחידות סמך, עם ובלי פריפריה גיאוגרפית וחברתית, כדררו את הנגב והגליל – הכל היה מותר , רק את המצב הנוכחי , הקיים קצת יותר משנה – מקדשים . וכל שינוי והזזת תפקידים וסמכויות הוא בגדר פירוק הסדר החברתי. הרס צה”ל. סוף הדמוקרטיה.
כל דוברי הממשלה היוצאת ושופרותיה, מסבירים כי נטילת סמכויות שר הביטחון על המנהל האזרחי – היא פשע. “זה הרס הצבא” הסביר גנץ. כאילו בלי המנהל האזרחי צה”ל לא יוכל להילחם באויבי ישראל. הדוברים הצבועים מסבירים בלהט , כי אם , נניח, יחליט השר במשרד הביטחון המיועד להיות ממונה על המנהל האזרחי לאשר הרחבת יישוב יהודי, או, שומו שמיים, להרוס בניה ערבית בלתי חוקית – עלולה לפרוץ התלקחות אלימה בשטח. ורק שר ביטחון אחד המתאם את ההתלקחות ואת דיכויה יכול לתזמר את הכל. גנץ שכח, או קיווה שאנו שכחנו, שהסמכות לאשר ליהודים לבנות בירושלים, לעלות להר הבית, או להרוס בית ערבי לא חוקי בנגב – עלולה לגרום אף היא להתלקחות ביו”ש, בירושלים או בנגב. והנה – לא הוא המאשר, אלא שר הפנים, הבט”פ או ראש הממשלה – ובכל זאת , זה לא הורס את הצבא. הצבא הוא הריבון ביו”ש כיון שמדינת ישראל לא החילה ריבונותה על השטח. אבל איפה כתוב שמי שמטפל בעניינים האזרחיים של היהודים ושל הערבים ביהודה ובשומרון , חייב להיות גנרל? אולי להיפך? חייב להיות אזרח? ראש הממשלה לפיד הכריז כי נתניהו “מכר את צה”ל לחרד”לים”. זהו? בלי המנהל האזרחי אין צה”ל ? וכשלתפקיד ראש המנהל האזרחי מונו בעבר אנשי שמאל קיצוני זו לא היתה מכירת ההתיישבות היהודית ל”שלום עכשיו”?
ממלכת הצביעות של השמאל-מרכז צורחת. מאיימת במרי אזרחי. הם רוצים לעצור בנביחותיהם את השיירה שעוד לא יצאה אפילו לדרך.
מירכתי השמאל המובס ועד לטבורו של המרכז המתוסכל, מראש הממשלה ועד לאחרון אזובי הקיר שלא הצליחו אפילו להיבחר שוב לכנסת – עולות ונשמעות הקריאות. “לעצור את הטירוף. להילחם על המדינה”. (יש עתיד) “נוציא מיליון איש לרחובות”. (איזנקוט) “מרי אזרחי”. ( חולדאי, יאיר גולן, עופר כסיף) “אני קורא לשופטים לא לשתף פעולה עם הממשלה הבאה”.(יו”ר לשכת עורכי הדין אבי חימי) . “מרי אזרחי. החילונים יגידו עד כאן. לא נלך לצבא ונשלם מיסים” (רם בן ברק.). “ראשי הרשויות נקראים לא לשתף פעולה עם היחידה האחראית על תוכניות לימוד חיצוניות לבתי הספר” ( יאיר לפיד). ולא שמעתי כי היועצת המשפטית לממשלה שוקלת להורות על פתיחה בחקירה נגדם.
מרי אזרחי הוא צעד דמוקרטי. קיצוני – אבל דמוקרטי. כך סברו גם הוגי הרעיון, הנרי דייויד תורו, ג’ון רולס, ומרטין לותר קינג. לעיתים הוא כרוך בהפרה מכוונת של חוקים ובנכונות לשלם מחיר אישי על כך. מרי אזרחי נמצא בארגז הכלים הדמוקרטי, בתנאי שהתומכים בו עקביים ודבקים בעמדתם זו גם כשהם בשלטון. אבל הם מתהפכים בהתאם לפוזיציה. הם מגלגלי עיניים וצבועים.
בשנת 2005, ערב הגרוש מגוש קטיף וצפון השומרון קראתי בפומבי למרי אזרחי. קראתי לפקידי הממשלה שהיו אמורים לבצע את הפעולות הקשורות בעקירה ובהרס לסרב לבצע אותן. הסברתי שכל אדם שיעשה כן צפוי כמובן לפיטורין ואולי אף להעמדה לדין. הודעתי שאני מוכן להסיר את חסינותי ( הייתי אז ח”כ) ולעמוד לדין באשמת המרדה אם היועץ המשפטי לממשלה יהיה סבור שזה המצב. היועמ”ש מני מזוז אכן הודיע שהוא שוקל את העניין. משרד המשפטים הודיע שהוא בוחן את תיקון חוק ההסתה באופן שיאפשר העמדתי לדין. בסוף לא יצא מזה כלום , כנראה בעיקר משום ש”אף אחד לא קם”. לא נענו לקריאתי. לא היה מרי אזרחי.
אבל איך הגיבו אז הפוליטיקאים? להלן לקט “מן העיתונות” מאותה תקופה. : השר מתן וילנאי, קרא לי לוותר על חסינותי ולהישפט. “צריך להעמיד לדין כל מי שמסית בימים רגישים אלה ובכך למנוע את הרצח הפוליטי הבא”, אמר. הוא קרא ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד אותי לדין בגין קריאה למרד. יו”ר הכנסת דאז, רובי ריבלין, (ליכוד) אמר “הבנתי את קריאתו כקריאת תגר נגד החלטות הממשלה והכנסת”. ריבלין היה סבור שחציתי את כל הקוים האדומים. יו”ר האופוזיציה ח”כ י. לפיד אמר “אם יישפך דם יהודי – זה על אחריותו של אלדד.” הדובר היה כמובן יוסף (טומי ) לפיד ע”ה. לא בנו יאיר, ראש הממשלה הנוכחי, שהודיע השבוע לנתניהו “אם אתה חושב שמה שאמרתי בימים האחרונים היא המרדה, יש לי חדשות בשבילך, עוד לא ראית כלום. רק התחלתי”. ממש אותו יאיר לפיד שלפני שנה עוד אמר “ביבי מנסה לגרור אותנו למלחמת אחים. הוא קורא לאנשיו לצאת לרחובות, למרד אלים נגד המדינה. לא ניתן לזה לקרות”. ח”כ איתן כבל, יו”ר סיעת העבודה דאז, קרא ליועץ המשפטי לממשלה להתערב. ” אות הקלון הוא לח”כ אלדד שקורא למרי אזרחי ובמו ידיו מבקש לפגוע בקיומה של המדינה”. ח”כ יולי תמיר מהעבודה קבעה ש”אסור לחבר כנסת לקרוא למרי אזרחי ובפעם הבאה שיחסמו כבישים נבקש דין וחשבון ממנהיג המרד” . היום לא אבקש מ”מנהיגי המרד” דין וחשבון. רק הסבר טכני, איך אפשר להוציא מיליון איש לרחובות בלי לחסום אותם. אבל אולי אם השמאל חוסם, קורא לאי ציות, לא לשתף פעולה עם הממשלה הנבחרת – זה לא מרד. אצלם זה נקרא “לקבל את דין הבוחר”.
ולסיכום : אם קריאה למרי אזרחי, קריאה לפקידי ממשלה או לשופטים לא לשתף פעולה עם הממשלה היא הסתה, המרדה או פגיעה בקיום המדינה כשאתה בממשלה , היא חייבת להיות כל אלו גם כשאתה באופוזיציה. ומי שנובחים עוד הרבה לפני שהשיירה יוצאת לדרך – חייבים לזכור שהם עלולים להיות צרודים כשהיא תעבור, ותומכיהם לא ישמעו להם, ולא יצאו למלחמת אזרחים.
.
כתבות נוספות
