החשבון האוקראיני
פרופ אריה אלדד
אחת מ14 המדינות שהצביעו נגד ישראל במועצת הביטחון הייתה אוקראינה. כתגובה ביטל נתניהו את ביקורו בארץ של ראש ממשלת אוקראינה. אם ביחסים שלנו עם יפן או אורוגואי אפשר להסתפק בקריאת השגריר שלהן לשיחת מחאה בעצם חג המולד – עם אוקראינה יש לנו חשבון אחר. מה שמותר לרוב המדינות בעולם – אסור לה. את הסכין שלה היא כבר תקעה בנו מיליון פעם, על הפעם הזאת אי אפשר לשתוק.
אוקראינה, כמו גרמניה וליטא ופולין אינן יכולות להרשות לעצמן מותרות מהסוג הזה. גם אם הראש מבין שהם נכנעו ללחץ ישיר מהבית הלבן, ושביחסים בינלאומיים הכל עניין של אינטרסים – יש לעם היהודי חשבון עם האוקראינים שלא יסולק לעולם. הם לא רשאים להוסיף עליו יתרת חוב בהצבעה נגדנו.
אוקראינה הרשמית היום אינה אנטישמית. והראייה – ראש הממשלה שביקורו בוטל הוא ולדימיר בוריסוביץ גרויסמן. יהודי. מה שמאפשר לאנשי האופוזיציה לכנות “ז’ידי” – “יהודונים” את כל מתנגדיהם. אבל האנטישמיות העממית, התרבותית, ההיסטורית נפוצה ועמוקה. ערב מלחמת העולם השנייה חיו באוקראינה 2.4 מיליון יהודים. היום חיים בה כרבע מיליון . ההיסטוריה האוקראינית טבולה בדם יהודים. בוגדן חמלניצקי שטבח כחצי מיליון יהודים בפרעות ת”ח ות”ט הוא הגיבור הלאומי, רחובות וכיכרותקרויים גם על שם סימון פטליורה , שהיה ב1919 “נשיא אוקראינה החופשית”, ארגן למעלה מ60 פוגרומים ורצח כ-50,000 יהודים. והם לא לבד. עוד “גיבורים כאלה מונצחים בכל אחבי אוקראינה. בפרלמנט מכהנות מפלגות גזעניות ואנטישמיות: “סבובודה” הקוראת לשחרור אוקראינה מ”המאפיה המוסקבאית-יהודית” והמפיצה עותקים של “מיין קמפף” וה”פרוטוקולים של זקני ציון”. ו”המפלגה האוקראינית השמרנית” שמנהיגה, גיאורגי שצ’וקין, רקטור האקדמיה האזורית לממשל, פרסם ספר בשם “אגדת המאה” על “רצח העם האוקראיני בידי היהודים”…
כמיליון וחצי יהודי אוקראינה נרצחו בימי ההשמדה.מיליון מהם – על אדמתה.הגרמנים לא יכלו לעשות זאת ללא סיוע פעיל ונלהב של רבבות האוקראינים אשר שרתו כשומרים בכל מחנות ההשמדה שהוקמו בה, ובכוחות העזר המשטרתיים.אלפי “דמיאניוקים” היו ביניהם גם אם לא כל אחד מהם היה “איבן האיום” מטרבלינקה. דיביזית SS אוקראינית השתתפה יחד עם יחידות ה”איינזץ-גרופן” הגרמניות בהשמדת העם היהודי. וגם אלו מתוכם שנלחמו בגרמנים וברוסים, כמו הכנופיות של סטפן בנדרה – רצחו כל יהודי שמצאו מסתתר ביערות או באסם בכפר. גם פסל “הגיבור הלאומי” הזה מוצב בככר ראשית בלבוב. ה”בנדרובצ’ים” שלו התמחו בסריקות בכפרים וביערות ורצחו אלפי יהודים שהצליחו להסתתר, ובהם מאות רבות של ילדים. בגיא ההריגה שליד קייב, באבי יאר, רצחו הגרמנים והאוקראינים שותפיהם בתוך יומיים, בערב יום הכיפורים תש”ב 33,771 . ועוד כחמישה עשר אלף בחודשים הבאים. מאות האוקראינים שדחפו את היהודים לבורות וקברו גוססים רבים בעודם בחיים ,והתגאו במעשיהם – “לא זכרו דבר” לאחר מכן.
נשיא אוקראינה יושצ’נקו ביקר בארץ ב2007 וגינה בנאומו בכנסת את האנטישמיות, אך התעלם מחלקם המכריע של האוקראינים בהשמדה. רק כשנפגש עם שר החוץ (דאז) ליברמן, ב2009 הודה כי “בני עמי השתתפו ברצח של יהודים”. מה שלא הפריע לו כעבור שנה להכריז על רומן שוחביץ, שרצח אלפי יהודים – גיבור לאומי. וגם סטפן בנדרה זכה אז לתואר כזה, ורק בזכות הסערה הבינלאומית שהתחוללה נשלל ממנו התואר.
האוקראינים היו שותפים חשובים ברצח העם היהודי באירופה. שנאת ישראל רצחנית אפיינה את האוקראינים עוד שנים רבות לפני “מרד הקוזאקים” של חמלניצקי. וגם אחריו. ועל חלקם בפשע הוסיפו בשנים שלאחר מכן את פשע ההכחשה וההשתקה. לפני כעשרים שנה שימשתי קצין הרפואה הראשי של צה”ל. וזכיתי לביקורו של מקבילי האוקראיני. כנהוג הביא לי שי : אלבום תמונות נאה של קייב הבירה. מיד כשפתחתי את הספר נפלו עיני על תמונת פסלו של חמלניצקי בכיכר הראשית של קייב. בניגוד לנימוס המקובל החזרתי לו את הספר ואמרתי לו שאצלנו הוא ידוע כרוצח המונים. לא ייתכן. הגיב הקרפ”ר האוקראיני. הוא הגיבור הלאומי שלנו. מעולם לא רצח יהודים. חצי מיליון, אמרתי לו. במיתות המשונות והאכזריות ביותר שהדמיון האנושי החולני ביותר יכול להעלות על הדעת. ודאי טעות בידך. התעקש האוקראיני. הוא היה אציל קוזאק ללא רבב. הוא הרג פולנים, רוסים, תורכים – אבל לא יהודים.
אולי ההיסטוריה של המאה ה17 לוטה בערפל, חשבתי. אך בדיוק לפני חודשיים נחנכה בקייב גם אנדרטא לסימיון פטליורה, שטבח לפני מאה שנה רבבות יהודים. גם רחוב ראשי בעיר קרוי על שמו. כשנוצח בידי הרוסים נמלט לגלות בפריס. שם מצא אותו צעיר יהודי, שלום שוורצבארד שחיסל אותו בחמש יריות אקדח, במשפט סיפר איך רצחו אנשי פטליורה את בני משפחתו. שוורצבארד זוכה במשפט. אך את יום השנה למותו של פטליורה בשלהי יוני 1942 ציינו האוקראינים ברצח 6000 יהודים בלבוב, בחגיגת-טבח שכונתה “ימי פטליורה”.
האנטישמיות האוקראינית הרצחנית לא השתנתה מימי חמלניצקי ועד ימינו. כאז כן עתה מאשימים האוקראינים את היהודים בצליבת ישו , בקומוניזם, בתמיכה ברוסיה, במשבר הכלכלי שלהם ובכל אסון וצרה. העובדה כי ראש ממשלת אוקראינה היום הוא יהודי, מפתיעה ככל שתהיה, אינה מוכיחה כי האנטישמיות פסה מן העולם באוקראינה. לכל המיליונים שלא בחרו בו היא הוכחה ניצחת כי היהודים שולטים בכל העולם, מוצצים את דמם של האוקראינים ובכוח כספם וערמומיותם גם כבשו את השלטון במולדת האהובה.
אינני מנסה להמעיט מהאחריות המוטלת על נשיא ארצות הברית אובמה להחלטה במועצת הביטחון. הלחץ הישיר שהפעיל על כל החברות במועצה הביא גם את אלו בהן שביקשו להתנגד או להימנע – לתמוך בערבים. אך יש מדינות שבהן שנאת ישראל עמוקה ומושרשת ורצחנית מאות דורות. ובהן לא הייתה מלאכתו של אובמה קשה במיוחד. אוקראינה היא אחת כזאת. הכחשת חלקה בשואה, הנצחת הרוצחים והשתתפותה של אוקראינה ב”פוגרום הדיפלומטי” שנערך בנו באו”מ מעידים כי צדק נתניהו כשביטל את ביקורו של גרויסמן בירושלים. אם החלטת מועצת הביטחון כולה הייתה יריקה בפרצופנו – זו של האוקראינים הייתה גם מוכתמת בדם.
זה שלוש שנים נמשכת מלחמת אזרחים באוקראינה. המדינה משוסעת בין המזרח הפרו רוסי והמערב הפרו אירופי. נאבקת נגד כיבוש קרים וסיפוחה. אנחנו יכולים להתבונן בהם מרחוק ולדעת : מגיע להם.
כתבות נוספות
