אשליית הגדר
פרופ’ אריה אלדד
במוצאי שבת יצא מחבל מ”מחנה הפליטים” שועפאת שבירושלים. במחסום היציאה מהמחנה ניצבו לוחמי צה”ל ומג”ב, ומאבטחים אזרחיים. הוא הרג ביריות את נעה לזר הי”ד, ופצע קשה מאבטח, ולאחר מכן סב על עקביו ונמלט אל סמטאות השכונה הירושלמית, שעדיין נקראת, מטעמים היסטוריים “מחנה פליטים”.
השכונה מוקפת גדר וחומה. היא חלק מירושלים הריבונית. תושביה המקוריים נושאי תעודות זהות כחולות ורובם תושבי קבע בישראל. יש בהם גם בעלי אזרחות ישראלית. אבל כשהוקמה גדר ההפרדה לפני כעשרים שנה הוציא אריאל שרון מתחומי ירושלים כמה שכונות, עם כ-70,000 ערבים. מעמד השטח ומעמדם האזרחי של התושבים לא השתנה אך מעת שהוקמה החומה היה עליהם לעבור דרך מחסום ביקורת כשביקשו לצאת לירושלים או לאיו”ש. במחסום כזה הרג המחבל את נעה לזר.
* * *
כשהחליט אריאל שרון לסגת מחבל עזה וצפון השומרון הוא קרא לתכניתו בשם המכובס “התנתקות”. לשרון היו זכויות רבות כמצביא ומנהיג מדיני אך הוא היה גם אחד המנהיגים הציניים ביותר בתולדות ישראל. בשם ביטחון ישראל, שהבין בו היטב – שיווק את הנסיגה ואת הקמת מדינת הטרור ברצועת עזה. אם בשנים שבהן בנה התנחלויות זכה לתמיכה וחיבוק מהמחנה הלאומי בישראל, ומהמתנחלים שראו בו “חמורו של משיח” – בהתנתקות זכה לאיתרוג , חיבוק, ומחיקת פשעים ועוונות מצד מחנה השמאל שאת חלומותיו הגשים כשהפך את עורו.
אבל עוד לפני שהחליט לסגת מחבל עזה וצפון השומרון, ובניגוד לתפיסת הביטחון המובהקת שלו, החליט שרון להקים את “גדר ההפרדה”. היטב ידע שגדר אינה עשויה למנוע פיגועים אלא אם משקיעים לאורכה אמצעים מיוחדים במיליארדים רבים ורבבות חיילים. אבל מחיר הדמים הנורא של האינתיפדה השניה גבה משרון מחיר ציבורי כבד. אחרי כל פיגוע הפוליטיקאים הציניים מהשמאל רקדו על הדם והציבור תבע תשובות, ושרון, שהתנגד להקמת הגדר בכל נימי נפשו הביטחונית – הכפיף את שכלו הביטחוני לשכלו הפוליטי. ובהמשך גם ראה בגדר בסיס לגבול עתידי בין ישראל והמדינה הפלשתינאית, לכשתקום. שלא תקום.
בירושלים ניסה שרון , באמצעות הגדר, להוציא כמה שכונות בצפון העיר אל מחוץ לתחומיה. לכאורה היה המהלך המחוכם הזה אמור לסייע למדינת ישראל להיפטר מרבבות ערבים. בפועל התרחש תהליך הפוך. רבים מאד מתושבי כפר עקב, קלנדיה, ו”מחנה הפליטים” שועפאת, ניצלו את תעודת הזהות הישראלית שלהם ועברו אל שכונות ערביות אחרות בירושלים, כדי להימנע מהצורך לעבור במחסום מידי בקר וערב. השכונות הללו הפכו שטח הפקר. מאורות סמים סחר נשק וזנות, גביית דמי חסות וטרור. עירית ירושלים נמנעה בתנאים הללו מלספק שירותים עירוניים. המנהל האזרחי ושלטונות צה”ל באיו”ש היו מנועים מלהטיל שם חוק וסדר כיון שהשכונות היו בתחומיה הריבוניים של ירושלים, חלק ממדינת ישראל שסופח אליה לאחר מלחמת ששת הימים. בשטח ההפקר הזה השתלטו עבריינים על אדמות מדינה וגם על מגרשים בבעלות יהודית פרטית, ובנו , בלא כל אישור או פיקוח, רבי קומות שאוכלסו במהרה בתושבי יהודה והשומרון שביקשו להתגורר בתוך ירושלים. המהלך המבריק של שרון, לצמצום האוכלוסיה הערבית בירושלים, התגלה כמטומטם וקטלני במיוחד. האוכלוסיה הערבית בירושלים גדלה.
השכונות הללו מוקפות חומות וגדרות. אבל כל הרוצה לצאת מהן ולפגע – עושה זאת כמעט באין מפריע, ממש כמו שגדר ההפרדה “הביטחונית” לאורך כל “הקו הירוק” אינה מצליחה למנוע פיגועים. כל מי שתלה בהקמת הגדר את דעיכת האינתיפדה השניה וצמצום גלי הרצח והטרור – טעה או שיקר ביודעין. אם המחבלים החמושים בתחומי יו”ש, המתוסכלים מאי-יכולתם לצאת לחדרה לעפולה או לתל אביב לרצוח יהודים היו באמת נעצרים בגדר – היו סבים על עקביהם ויוצאים לזרוע מוות ביישובים היהודים ביו”ש. דעיכת האינתיפדה התרחשה גם ביישובים הללו. כלומר – לא הגדר עצרה את המחבלים הרוצחים – אלא חיילי צה”ל ואנשי השב”כ, מימי “חומת מגן” ועד ימינו. הגדר, שהיום היא מחוררת ודרכה עוברים מידי יום גם אלפי שב”חים – לא היתה אז, ואיננה מהווה גם היום מחסום בפני שום מחבל המבקש לרצוח.
כשהחל גל הטרור לפני כחמישה חודשים , ונמצא כי אחדים מהמחבלים הגיעו מצפון השומרון, ועשו את דרכם באין מפריע למרכז הארץ דרך הפרצות בגדר , נחשף “מחדל הגדר”. פתאום הסתבר למערכת הביטחון ולתקשורת , מה שכתבתי שוב ושוב גם בטורים אלו, שיש בגדר פרצות ענקיות, שכלי רכב עוברים דרכם מהכא להתם, שבטווח ראייתם של אנשי כוחות הביטחון במחסומים עוברים מידי יום אלפי שב”חים את הגדר . “מומחים ביטחוניים” ידעו להסביר כי מדינת ישראל עצמה את עיניה בכוונת מכוון, והתעלמה מההסתננות הזאת, כדי לאפשר המשך הגעתם של פועלי בנין זולים לאתרי הבניה בארץ. המומחים גם ידעו להסביר כי זה “אינטרס ישראלי” שתהיה תעסוקה ביו”ש כי מי שמפרנס את משפחתו – נמנע מפיגועים. ואילו המיואשים, אלו שאין להם פרנסה ואופק מדיני – הם היוצאים להטיל טרור ברחובותינו. ולכן – עלינו לסתום את הפרצות מיד לאחר שניתן עוד רבבות אישורי עבודה לכל מבקש. ונזכרתי במומחים , חלקם אותם אנשים ממש, שהסבירו כי האינטרס הישראלי מחייב המשך העברת מיליוני דולרים לחמאס בעזה, תפנוקים שונים ותשלום משכורות למחבלים בכלא, נסיגה מרמת הגולן, נסיגה מעזה, וגם הקמת מדינה פלשתינאית ביהודה ובשומרון, והקפתה בגדר שתגן – כך הבטיחו – עלינו. כי זה הכל – לטובתנו. האינטרס שלנו. כמו מסירת מים כלכליים ללבנון תוך כניעה לחיזבאלה ואישור לחמאס לפתח שדה גז מול עזה.
אז זה היה הסיפור האמיתי של הגדר. ניסיון של אריאל שרון לשרטט , על דעת עצמו בלבד, באורח חד צדדי, גבול מדיני , בהבטחות ביטחון כוזבות, במסווה “היפרדות” שקרית. בתקווה שיום אחד גם רוב אזרחי ישראל יתמכו בהקמת מדינה פלשתינאית מעבר לגדר, ומסירת לב הארץ לאויב הערבי, עקירת מאות אלפי המתנחלים היושבים ביו”ש, או לחילופין, כשיבוא המשיח, השגת הסכמתם של הערבים להמשך קיום היישובים הישראלים בשטח.
לכן גם מתרחש ממש לנגד עינינו מפעל אדירים של בניה ערבית בשטחי C. רבבות בתים לא חוקיים, במימון הרש”פ ומדינות אירופה. המנהל האזרחי אינו הורס כמובן, כי מנהיגי השמאל, גנץ ואיזנקוט ומיכאלי וליברמן וגלאון – רוצים במדינה כזאת, סער ואלקין שהיו פעם במחנה הלאומי – שותקים ככבשים נוכח התהליך, ובנט, שהיה כאילו ראש ממשלה, עכשיו הוא כאילו ראש ממשלה חילופי, לא בלם את מפעל הבניה הערבי כשהיה כאילו ראש ממשלה – ולכן אין לו כל כוונה לעשות זאת עכשיו, כשהוא עסוק במילוי טבלת ייאוש עד שיפרוש לביתו. בתקווה שהמחנה הלאומי ישכח לו את פשעיו ויום אחד יוכל לחזור. וכי למה לא? נתניהו חזר, גם אולמרט רצה. גם אהוד ברק ניסה. במה ייגרע חלקו?
עכשיו דולקים כוחות הביטחון אחרי המחבל משועפאת. אם לא תפסו אותו עד לעת פרסום המאמר הזה – יש לקוות כי יילכד בהקדם, מי ייתן וייהרג. אבל את שטחי ההפקר שהוצאו לכאורה מתחומי ירושלים – הפקירו ממשלות ישראל מימי שרון ואולמרט ונתניהו ועד
ימינו. וכשמניחים למאורת צפעונים לשגשג באין מפריע – קוצרים סופה.
צילום מיכאל יעקובסון ויקיפדיה
כתבות נוספות
