תועה ומתכווץ – ועדיין הרסני.
פרופ’ אריה אלדד
השמאל הישראלי שפעם היה רוב מניינו ובניינו של הציבור היהודי בארץ ישראל טעה בהנחות היסוד שלו, תעה בדרכו המדינית והביא את אסון אוסלו על ישראל והוא הולך ומתכווץ. ממפלגות שלטון הפך למפלגות המתנדנדות סביב אחוז החסימה.
בשיעורי ניווט בצבא למדנו כי מי שמתברבר בניווט וכבר אינו יודע היכן הוא נמצא ואיפה היעד – צריך לחזור אל הנקודה האחרונה שבה ידע לבטח איפה בדיוק היה.
לאחד מעיתוני סוף השבוע שעבר צורפה חוברת בשם “היוזמה הישראלית – חלופת המחנה הדמוקרטי למדיניות הממשלה, מפת דרכים מדינית לביטחון ארוך טווח”. כתב – ד”ר עומר צנעני מקרן ברל כצנלסון ומכון מתווים. מימנה הקרן לישראל חדשה. המסמך נפתח במילים “אירועי ה-7 באוקטובר 23 והמלחמה הקשה בעקבותיהם מצריכים מישראל שינוי מן היסוד של התפיסה המדינית-ביטחונית שלה”. תמהתי איך מי שזכה למימון הקרן לישראל חדשה הוציא תחת ידו מסמך שאני מסכים אתו. אבל כשהמשכתי לקרוא נוכחתי שמה שנותר מן השמאל הישראלי, הבין שהתברבר לחלוטין, תעה בדרך, ולכן החליט לחזור לנקודה האחרונה שבה, לאסוננו, הצליח להשפיע, שידע היכן הוא נמצא ( בכס השלטון) , והוא מבקש לחזור לאוסלו. אין דבר “ישראלי” ביוזמה. אין בה גם דבר חדש. החול שהם זורים בעיניים – אותו חול. ההבטחות חלולות וטבולות בדם כמו אלו של פושעי אוסלו, “מפת הדרכים” או “יוזמת ז’נבה”. לאלו לפחות היתה ההגינות לא להכתיר את התוכניות האסוניות שלהם בתואר “ישראלי”.
לא הייתי עוסק בתכנית הזאת לולא, בכסות “המחנה הדמוקרטי” בישראל, היא הפכה לזרוע ההסברה של תוכניות הממשל הנוכחי בארה”ב , ושונאי ישראל באירופה. השמאל התכווץ, אך עדיין שואף להשפיע. וכין שאפסו סיכוייו להגיע לשלטון בבחירות דמוקרטיות – הוא מנסה לגייס סיוע מדיני מבחוץ. כיון שביידן, בלינקן ועמיתיהם באיחוד האירופי מתכוונים לנצל עד תום את תלותה של ישראל בהם בשעת המלחמה, ולאנוס אותנו לקבל מדינה פלשתינאית – מעמידים מחברי “היוזמה הישראלית” עצמם לשירותם. ופותחים בקמפיין שטיפת מוח לישראלים כדי שיאמינו שהקמת מדינת חמאס בלב הארץ היא האינטרס הישראלי העליון.
קל מאד לרסק את המסמך כולו. אבל הפירוק עלול להניב טקסט מייגע. אסתפק רק בציון העובדה שכל אחד ואחד ממרכיבי “היוזמה” כבר נוסה בעבר ונכשל כישלון חרוץ. תמצית “היוזמה הישראלית” המהווה לעניות דעתם של המחברים והמממנים “שינוי מן היסוד של התפיסה המדינית ביטחונית” היא : “הקמה מדורגת של מדינה פלשתינאית מפורזת ושוחרת שלום…חזון שתי המדינות… מפת הדרכים 2.0….קוורטט חדש… רשות פלשתינאית מחודשת שתפעל באפקטיביות נגד הטרור…” .
“שינוי מן היסוד”? רעיון המדינה המדורגת הוא הרעיון המסדר של הסכמי אוסלו. ואחר כך – של יוזמת ג’נבה וכל אלף הוואריאציות שלהן. ועידות בינלאומית להתנעת התהליך כבר היו ב ג’נבה, במדריד, בקמפ דייויד ובנגזרותיהן. במקרה הטוב – הסתיימו בלא כלום. במקרה הרע – במרחץ הדמים הקרוי “האינתיפאדה השניה”. מדינה פלשתינאית “מפורזת” הומצאה כבר בתכנית “המפקד הלאומי” של עמי איילון וסרי נוסייבה, ומהווה גם רכיב מרכזי ב”שלגיה ושבעת הגמדים” ובסוגה הספרותית הידועה כ”פנטזיה”. אשליה מתוקה ורעילה. את “מפת הדרכים” הכתיבו הנשיא בוש וקונדוליסה רייס לאריאל שרון שחתם עליה, ידע היטב שהיא שהיא אסון, ומיהר לבטל אותה למעשה באמצעות…ההתנתקות. ובכך יסד את מדינת חמאס בעזה . “ערבויות בינלאומיות” ניתנו לנו בתריסרים. החל מהסכמי שביתת הנשק ברודוס 1949 ועד החלטה 1701 אחרי מלחמת לבנון השנייה, והסכמי הגז עם לבנון. אף אחת מהן לא מנעה טרור או מלחמה. את “בלימת ההתנחלויות” ניסינו בימי בגין, ורבין, ושרון (אחרי שהתהפך מטעמים פליליים), ואולמרט ונתניהו. אפילו ממש להרוס ולעקור ניסינו בהתנתקות מעזה וצפון השומרון. והפכנו את ג’נין לבירת הטרור בשומרון ואת עזה למפלצת הטרור בדרום, והבאנו עלינו את טבח שמחת תורה . אבל כיון שמחברי “היוזמה הישראלית” ושולחיהם בטוחים שהישראלים מטומטמים, או לחילופין, אין להם ברירה – בא המסמך לשדל אותנו לנסות שוב, על בשרנו את התוכניות הללו להשמדת ישראל.
אלא שהישראלים פחות מטומטמים ממה שמחברי המסמך מעריכים.
כדין כל מסמך “מדעי ” הוא מתהדר בהערות שוליים. הבה נבחן, סתם לדוגמא, את הערת השוליים הראשונה. “למחנה הדמוקרטי” כותבים המחברים ” חייבת להיות תוכנית משלו…שתזכה לתמיכה בקרב רוב הציבור בישראל.” כאן מצורפת הערת שוליים כדלקמן :” סקר שנערך באמצע פברואר 24 על ידי מרכז אקורד מראה כי יש רוב של 53% להסכם מדיני ביטחוני בתמיכת ארה”ב הכולל הסכמה למיסוד מדינה פלשתינאית… ”
“מרכז אקורד” הוא גוף העוסק בפסיכולוגיה חברתית ופועל באוניברסיטה העברית וחותר לפיוס ישראלי פלשתינאי . או בקיצור : שמאל. לעומתו – גוף ידוע הרבה יותר (ושמאלני לא פחות) הוא המכון למחקרי ביטחון לאומי, הINSS. שפרסם לאחרונה את קובץ סקרי “חרבות ברזל” שלו, ( גם הוא מפברואר 24) . נמצא כי 65% מאזרחי ישראל היהודים מתנגדים לפתרון שתי המדינות. 24% מהנשאלים סבורים שישראל צריכה לכונן בעזה שלטון צבאי קבוע ו24% תומכים גם בחידוש היישוב היהודי ברצועה. רק 5% תומכים בהעברת השלטון לרשות פלשתינאית. אז למה מחברי “היוזמה הישראלית” משקרים במצח נחושה וטוענים לתמיכת רוב הציבור ברעיון המרכזי שלהם? כי הם בטוחים שאתם מטומטמים, ומישהו מממן להם את “היוזמה” הזאת.
*
הממשל האמריקאי, האיחוד האירופי ומשרתיהם בישראל רוצים “מדינה פלשתינאית בת קיימא ודמוקרטית שתכיר בישראל ותחיה בשלום לצידה”. הזייה נפלאה. המוקש טמון כמובן במלה “דמוקרטית” כי גם מחברי המסמך זוכרים ש80% מהפלשתינאים תומכים בחמאס , חילקו סוכריות ב-7 באוקטובר והחליפו ביניהם תמונות טבח, אונס ועריפת ראשי תינוקות. יש צורך במעשה נוכלות ולוליינות מסמר שיער כדי לגשר בין ה”פלשתינאים” שרובם המכריע תומכים בטרור מזוויע – ודמוקרטיה החיה בשלום עם ישראל. מה עושים? איך מגשרים? פשוט מתעלמים מהמציאות. “היוזמה הישראלית” היא מדורגת, בשלבים, כדי לדחות את השיחות הישירות עם אויבינו ואת הבחירות ברש”פ למועד שישראל כבר תהיה לכודה בקוראלס של “היוזמה” ותיאלץ לקבל לצידה מדינת חמאס , אידיאולוגית גם אם לא ארגונית עם חולצות ודגלים.
*
ולסיום – מה הקרן לישראל חדשה מנסה לעולל לנו – גם את זה רוב הישראלים כבר יודעים. אבל למה מטעם “קרן ברל כצנלסון”? שהיא “מכון חשיבה המפתח ומקדם רעיונות ותוכניות מדיניות….לאור חזונו של ברל כצנלסון…”.
האם בעלי “היוזמה הישראלית” זוכרים שברל קבע שהפתרון הרצוי לסוגיה הערבית הוא…טרנספר? אבל לא חלילה לשכם אלא לסוריה ולעיראק. ברל עלה להר הבית ונפעם מביקורו בהר, תבע “הגמוניה יהודית בארץ ישראל” למרות שבאותם ימים היה בארץ רוב ערבי. הוא התנגד להצעה ליישב ערבים “מנושלים” בעבר הירדן כי כך ייווצר שם ריכוז אוכלוסייה של ערביי ארץ ישראל שימנע בעתיד התיישבות יהודית שם…הוא התנגד להצעת החלוקה של ועדת פיל ודרש להמשיך ולהיאבק על יישום כתב המנדט המקורי על כל הארץ… ולכן – מחברי “היוזמה הישראלית” מוזמנים לעלות לקברו של ברל בבית הקברות המיתולוגי בכינרת, ולהסביר לו איך המזימה שלהם להקים מדינת חמאס בלב הארץ היא המשך למורשתו . ולחילופין – להתנצל בפניו.
כתבות נוספות
