רצח עם בע”מ
פרופ’ אריה אלדד
בימים שבין זיכרון ההשמדה באירופה לתקומת ישראל בארצו היינו צריכים להתרכז בכלל ישראל, ביחד של העם היהודי ומדינתו. אבל דומה כי בחרנו להתעסק בזוטות מכוערות והרסניות . כמו ההתכתשות בין ראש הממשלה וראש השב”כ , העטופה באיצטלות אידיאולוגיות: מלחמה בדיקטטורה או ב”דיפ סטייט” . האם רק ממשלה נבחרת צריכה להחליט על הדרך לשחרור החטופים, או שכל מי שמאיים בסרבנות, או מעלה מיצג זוועה של ראשי נתניהו – הוא הקובע. הציבור המתבונן בטוח שהמדינה משוסעת ומתפוררת לבלי תקנה. על סף מלחמת אחים. .
בימים הללו, “הכי קדושים” ללאומיות הישראלית -אנו זקוקים לפרספקטיבה. אם נחיה רק בהווה רצוף קטטות – נאבד את התמונה הגדולה. עוד נשוב לכך בהמשך.
*
כבר ב1933, הרבה לפני השמדת יהודי אירופה, קבע השופט היהודי רפאל למקין את המונח “ג’נוסייד” – רצח עם. רק מעטים ידעו לחזות לאן מוליכים היטלר וגרמניה את העולם,. למותם של מיליונים במלחמת עולם עקובה מדם, ובמהלכה, ובחסותה, ובאדישותה – לרצח העם היהודי. ההגדרה המקורית היתה “השמדה של קבוצה גזעית פוליטית או דתית עד כדי כך שאינה קיימת עוד כקבוצה”. אבל כמו כל הגדרה שקיימת לצרכים משפטיים, חברתיים או אקדמיים – הייתה נתונה במרוצת השנים ללחצים פוליטיים להוסיף ארועים וקבוצות ולהוריד את תנאי הסף כדי שעוד ועוד קיבוצים אנושיים יוכלו לטעון שעברו, או שהם עוברים רצח עם. התהליך הרחיב את ההגדרה עד לתחומי האבסורד. תחילה נוסף תיקון הגיוני, שגם אם מי שהתכוון להשמיד הצליח לרצוח רק את רוב הקבוצה ולא את כולה – גם הוא אשם ברצח עם. עד לפני כעשור התפיסה השלטת באקדמיה הייתה כי רק רצח המוני המכוון נגד אזרחים , המתוכנן ומאורגן בידי גוף שלטוני הוא בגדר רצח עם. תפיסה זו נמצאת תחת מתקפה קבועה של גופים פוליטיים השואפים לזכות ביתרונות “מעמד קורבן” למרות ששום גורם שלטוני אינו מנסה או שואף להשמידם. כך החלו לתבוע שגם הרג של אנשים מקבוצה מסויימת על רקע שייכותם אליה – ייכלל בהגדרה. ככל שהטרלול הפרוגרסיבי במערב מתאמץ לצרף שותפים מקרב מיעוטים נרדפים שונים במאבקיו נגד הממסד והחברה – גם אזרחים שנפגעו בשוגג במלחמה הם קרבנות “רצח עם”. כמובן : לא כל מלחמה ולא כל עם.
ולענייננו: ישראל מואשמת היום בבית הדין הפלילי בהאג, בקמפוסים במערב, בתקשורת ובאינספור הפגנות רחוב – ברצח עם, בפשעי מלחמה, ובפשעים נגד האנושות, כל אלו – בשעה שהיא נלחמת על חייה מול אויבים רבים, המצהירים על כוונתם להשמידה, מתכננים ומתחמשים לצורך זה. מה שבכל עם הנתון במלחמה מתקבל כפגיעה טראגית באזרחים אגב מלחמה – לנו סופרים כפשעי מלחמה. 125 מדינות חברות בבית הדין הבינלאומי בהאג. שופטים מצרפת בנין וסלובניה הוציאו לפני כחצי שנה צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט באשמת פשעים נגד האנושות ורצח עם בגלל פעולותיה של ישראל במלחמת חרבות ברזל.
במלחמת עיראק (2003) פלשו צבאות ארה”ב ואנגליה אוסטרליה ופולין לעיראק. 100000 אזרחים עיראקים (לא כולל חיילים) נהרגו בתשע שנות המלחמה. ובכל זאת – מדינות אלו ( וכל מדינות אירופה שתמכו במלחמה) לא הועמדו לדין בהאג, ובעל מלון “ווינד וילה” בקיוטו לא תבע מתיירים אמריקאים, אנגלים אוסטרלים או פולנים לחתום על הצהרה שהם לא השתתפו או משתתפים ברצח עם, כפי שנתבע לעשות השבוע תייר ישראלי . בעל המלון טען ש”מעולם לפני כן לא פגש אנשים שהרגו ילדים והפציצו בתי ספר”.
41000 אזרחים אוקראינים נקטלו במלחמה הנוכחית בין רוסיה ואוקראינה. 4 מיליון אוקראינים הפכו פליטים . אבל בקמפוסים בארה”ב לא תובעים שאוקראינה תהיה חופשית מקמצ’טקה ועד הדנייפר. עשרים שנה נמשכה המלחמה נגד הטליבאן באפגניסטן בה השתתפו לצד ארה”ב, גם צרפת וסלובניה (מהן באו השופטים שהוציאו צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט) ועוד 38 מדינות החברות בבית הדין בהאג שרובן הצהירו שיעצרו את מנהיגי ישראל אם יגיעו לשטחן. כ-40000 אפגנים נהרגו במלחמה, רק חלקם טרוריסטים טאליבניים.
שנאת מדינת ישראל והעם היהודי, היא כוח מניע עיקרי להחלטות צבועות אלו. הכניעה לטרור המהגרים המוסלמים באירופה גם היא פועלת. האנטישמיות עתיקה מאד. מאז פרעה והמן ואנטיוכוס ועד לאושוויץ וטבח ה – 7 באוקטובר. הסברים רבים ניתנו לה ואין לה הסבר טוב אחד. אבל היא עובדה קיימת, אפילו בארצות שאין בהן יהודים כלל ( וע”ע המלון בקיוטו). אבל איך זה שהיא קיימת גם אצלנו?
*
גם אצלנו יש יהודים שמאשימים את ישראל בגזענות, אפרטהייד, טיהור אתני, פשעי מלחמה ורצח עם. לא רק בשוליים המטורפים של השמאל הרדיקלי. לא רק “בצלם” ו”שלום עכשיו”. תשע שנים אחרי שסגן הרמטכ”ל לשעבר יאיר גולן זיהה בישראל “תהליכים” הדומים למה שהיה בגרמניה הנאצית – הוא שוב מאשים את ישראל “בפיתוח תורת גזע”. הרמטכ”ל ושר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון טען שבעזה מתבצע “סיפוח, טרנספר וטיהור אתני… פשעי מלחמה”. על אהוד ברק ודן חלוץ, המקדישים את ימיהם להפלת ממשלת ישראל בעיצומה של מלחמה – אמרה שולמית אלוני ב2007 לעיתון ערבי “אהיה מאושרת אם הפלשתינאים יגישו נגדם תביעה בהאג”. אפילו הכרזתו של ברק שישראל היא “מדינת אפרטהייד” לא הצילה אותו מהשנאה העצמית והאוטו-אנטישמיות של שולמית אלוני. ועיתון “הארץ” מקדיש את כל גליונותיו בעשורים האחרונים להשמצת ישראל כפושעת מלחמה, כדי להפוך אותה בעיני העולם למטרה לגיטימית לרדיפות ולסנקציות – מספק לאויב הערבי עילה מספקת להשמדת ישראל. “ה-7 באוקטובר לא התרחש בחלל הריק”. אמר מזכ”ל האו”מ גוטיירש. מאות אקדמאים ישראלים. בארץ ובחו”ל מתחרים זה בזה בעלילות דם נגד המדינה מנהיגיה ולוחמיה. מאשימים אותם בכל זוועה אפשרית. גם אם הפלאביוסים הללו נהנים בטווח הקצר מתשואות שונאי ישראל – בטווח הארוך גם הם לא יינצלו מרדיפות המטורללים הפרוגרסיביים כיון שהם “לבנים, פריבילגים וישראלים”. יש בהם שרק חותמים על עצומות הקוראות להאג לחקור את מנהיגי ישראל ומפקדי צבאה ומציעים להם סיוע באיסוף חומרים מפלילים. 180 מהם (ובהם חתני פרס נובל, קציני צבא בכירים, ואנשי רוח ) הציעו זאת במאי 2021, עוד לפני המלחמה. אין ספק ששופטי האג נעזרו בהם ובשכמותם. ויש באקדמיה שלנו המקדישים “מחקרים” של ממש להוכיח כי ישראל מבצעת “רצח עם” בעזה וביו”ש. ואפילו פנו לנשיא ביידן בבקשה להטיל עלינו אמברגו בעצם המלחמה. אינני מתכוון לסייע בפרסומם ולכן לא אנקוב בשמותיהם. כל הללו הקימו מין חברה בע”מ , מפעל להצגת ישראל כאשמה ברצח עם. אבל הערבון שלהם מוגבל מאד.
*
אם זה המצב, וריקבון השנאה העצמית ותאוות ההרס העצמי אוכלים בנו ומפוררים אותנו – איזו תקווה יש לנו ביום העצמאות הזה?
אבי ע”ה , ישראל אלדד, לימד אותי על שני פסוקים שבתורה. “עם נבל ולא חכם” שאמר משה רבנו. ו”מה טובו אוהליך יעקב” שאמר בלעם הרשע. הכיצד? משה ראה מקרוב ממש, מגובה העיניים בין האהלים במדבר, את התככים והקומבינות והבוגדים והמורדים. ובלעם – ממרחק עצום. “מראש צורים אראנו”. הוא ראה מהלך היסטורי אדיר של עם יוצא מעבדות לחרות מקבל תורה ועושה דרכו לכיבוש מולדתו המובטחת. היתה לו פרספקטיבה. ראוי שתהיה גם לנו.
( צילום : הפגנה באוניברסיטה העברית נגד “רצח העם” בעזה. רשתות חברתיות צילום לפי סעיף 27 א לחוק היוצרים. בעל התמונה רשאי לדרוש להפסיק להשתמש בה)
כתבות נוספות
