תרבות ולא הדתה

תרבות ולא הדתה
פרופ’ אריה אלדד
בתחילת השבוע נחשף בגלי צה”ל כי שר החינוך הרב רפי פרץ החליט “להרחיב משמעותית את שיעורי היהדות בחינוך הממלכתי”. הכתב ידע לציין כי מדובר בתוספת של אלפי שעות הוראה והשקעה של מיליונים. במהירות האור והאינטרנט הגיעו גם התגובות משמאל ומ”הפורום החילוני”. הזעקות הפבלוביות “הדתה!” ו “שטיפת מוח!” היו צפויות. אבל ניצן הורוביץ ממר”צ -המחנה הדמוקרטי הרחיב בתגובתו : “הפרסום בגלי צה”ל על ההחלטה המופרעת של שר החינוך רפי פרץ להוסיף אלפי שעות לימוד יהדות ומורשת צריך לטלטל כל הורה חילוני בישראל. שר החושך פרץ לא עוצר בטיפולי המרה ללהט”בים וממשיך לטיפולי המרה לחילונים. זו הדרך שלו – כוחנות וכפייה.”
במהירה נחשף גם עומק המזימה : זה יתחיל כבר בכיתות הנמוכות של החינוך היסודי.ובהנחה שהשר זומם בעיקר טיפולי המרה לחילונים הלומדים בחינוך הממלכתי, ובהנחה שלמעלה מארבע מאות אלף תלמידים לומדים בזרם הממלכתי, וכתה ממוצעת מאכלסת כ-30 תלמידים יש לנו כ13000 כתות שבהן עתיד להתקיים ציד הנפשות הנפשע. עכשיו נניח ( הנחה מופרזת מאד) שיממנו תוספת של 5000 שעות בשנה . אם נחשב נמצא כי כל כתה תזכה לתוספת של 22 דקות לימוד בשנה. אם יו”ר מר”צ סבור כי ב-22 דקות אפשר להמיר חילוני לדתי – מצבה של החילוניות במדינה עגום מאד.
אם כך לא מדובר ככל הנראה בתוספת שעות הוראה לתלמידים רכים בשנים, אלא למורים, למחנכים ולמנהלים, כדי שאלו ישננו את תכניות ההמרה. יש בערך 37000 עובדי הוראה במגזר הזה. כל אחד מהם יזכה ל- 8 דקות הדרכה בשנה כדי שיוכל להפוך את תלמידיו החילונים לדתיים. חלק ניכר מהמורים בחינוך הממלכתי אינם דתיים. ויש להניח שפרק זמן קצר זה, לא יספיק להפוך חילונים בוגרים למחזירים בתשובה נלהבים.
אם כך – כנראה שאיננו מזהים את עומק המזימה.
ואכן הכתב החרוץ של גלי צה”ל הצליח לחשוף את הערמומיות של התכנית. כיון שאי אפשר בהיקפים דלים אלו להגדיל משמעותית את היקפי שעות ההוראה לתלמידים, וגם לשטוף את מוחם של המורים לא יהיה קל, יש צורך בשינוי התכנים של התכניות הקיימות. למשל – להכניס את אלוהי ישראל בדלת האחורית. באמצעות תכנים “דתיים” ללימודי העברית למשל. התלמידים ילמדו “טקסטים יהודיים”. בינגו.
כל אחד מאתנו השתתף פעם בהלוויה. וכולנו שמענו מי שמת עליו אביו או אמו, או חלילה מי מילדיו, עומד אצל הקבר הפתוח ואומר “קדיש”: “יתגדל ויתקדש שמיה רבא”. יש יהודים דתיים, או מסורתיים, שהתפילה הזו שגורה על פיהם. אבל גם חילונים רבים אומרים “קדיש” בזמן הלוויה. לא כולם בודאי. אבל כמה פעמים שמענו מי שאומר את מילות התפילה העתיקה הזאת כמי שגורס חצץ בשיניו. ואינו יודע להגות את המילים גם כשנתחב לידיו דף מודפס ומנוקד. וניכר גם שאינו מבין את משמעותן של המלים בארמית. כשאני שומע את האבל קורא כך את התפילה – אני מתבייש ונבוך. כולנו, גם החילונים, יודעים את המשמעות שהעניקו יהודים בכל ההיסטוריה שלנו לתפילת “שמע ישראל”. וגם חילונים רבים משתתפים בליל הסדר או בתפילת “כל נדרי” בערב יום הכיפורים. היהדות היא תרכובת בלתי ניתנת להפרדה של דת ולאום. כל ניסיון להגדיר את היהדות כדת בלבד, או כלאום בלבד – נקלע למבוי סתום. התפילות הללו הן לא רק חלק מהדת היהודית. הן חלק מהתרבות הלאומית שלנו, שהתקדשה באלפי שנות היסטוריה קשה. כל אלו שנלחמים בחירוף נפש כדי שילדי ישראל החילונים לא יכירו חלילה את ה”טקסטים הדתיים הללו” חושף פחד קמאי מפני כוחן של המילים הללו להפוך חילוני לדתי במחי פסוק או שניים, במהלך שיעור עברית אחד בשנה שבו ילמדו ילדים רכים לא רק “קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש ביצים” אלא גם , חלילה, “שמע ישראל”. חילונים אדוקים כאלו דבקים בכל כוחם בבורותם. ונלחמים כדי שילדיהם לא ידעו יותר.
למנהיג מפ”ם וממיסדי “השומר הצעיר” יעקב חזן ( ויש מתעקשים שהיה זה דווקא ברל כצנלסון) מיוחסת האמירה : “קיווינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות”. חזן הצר על כך מאד. יורשיו במר”צ וב”פורום החילוני” דווקא מתגאים בכך, ונאבקים בכל כוחם כדי להנחיל את הבורות גם לילדיהם.