פשע בלתי הפיך
פרופ’ אריה אלדד
בסוף חודש יולי אמר שר הביטחון ליברמן כי הוא מגבש תכנית “מקלות וגזרים” לעידוד המתונים ולמניעת פיגועים בקרב ערביי יהודה ושומרון. גם אני מאמין שמכות עזות בכל מי שיוזם או מחולל טרור היא המדיניות המעשית והמוסרית ביותר. ייתכן גם כי מתן הקלות והטבות למי שנמנע מטרור היא מדיניות מעשית אם כי אינה מוסרית. הרי לא יעלה על הדעת שממשלה תעניק הנחות במס לאזרחים שלא אנסו או רצחו בשנת הכספים האחרונה.
גם אם נתעלם משאלת המוסריות של הגישה – ראוי לבחון את מרכיביה.
אם יש כפר שראשיו מונעים מצעיריו להשליך אבנים ובקבוקי תבערה, כדאי אולי להעניק לו הקלות מסויימות בדמות הסרת מחסומים, ומתן היתרי עבודה ומסחר. יש לשלול הטבות אלו מיישוב ערבי המוציא מקרסו מחבלים. אבל כידוע המציאות גמישה. עיר ששיגרה רוצחים רבים הפכה שקטה, וגם להפך. כפר שקט הופך קן צרעות.ולפיכך יש הגיון בשיטת המקל והגזר כל עוד האמצעים הללו הפיכים. יחס גורר יחס, לימדו אותנו בטירונות. אם בני היישוב הערבי יתחילו לעסוק בטרור- אף אנו נשנה את תגובתנו בהתאם.
קלמן ליבסקינד כתב בעיתון זה בערב שבת על ליברמן שהחליט להעניק הטבות לעיר הערבית בית סחור למרות הפיגועים, והמחבלים הרבים שיצאו ממנה.הוא אולי מדבר על מקל וגזר אבל בפועל מעניק גזר דווקא למחבלים. אני מבקש לדבר על טיבו של הגזר .
ליברמן מתכוון לאשר לעירית בית סחור להקים בית חולים מחוץ לתחומי העיר, בשטח C. כלומר בשטח בשליטה ישראלית מלאה. באדמת מדינה, במקום בו שכן בעבר מחנה צה”ל שדמה. המחנה שולט על הכביש המוליך מיישובי מזרח גוש עציון אל ירושלים. בתחילת האינתיפדה השנייה נטש צה”ל את המחנה. סוג של בריחה. הערבים החלו לפלוש לתוכו ורק פעילותה של קבוצת “נשים בירוק” בראשות נדיה מטר ויהודית קצובר שקיימו פעילות רצופה במחנה הנטוש – גרמה לצה”ל לשוב ולהציב בשטח כוח צבאי. ועתה – מתכוון ליברמן להעניק את השטח לערבים. סוג של גזר, מבחינתו.
אבל זוהי החלטה מדינית. לא ביטחונית. האם אין הוא מבין מה ההבדל בין הקלות בתנועה ובמסחר, הטבות הפיכות, לויתור על שטח אדמה להקמת מבנה ציבור? הרי המעשה הזה הוא בלתי הפיך! הרי גם אם תשוב בית סחור ותהיה קן מרצחים כבעבר – לא תוכל מדינת ישראל להפקיע בית חולים מן הערבים. הרי כל העולם יגעש וירעש! אין לי ספק שהמינהל האזרחי שהפך לאחד מהגופים הפרו-ערביים ביותר בישראל הוא שהציע לליברמן את הפשע הבלתי הפיך הזה. האמריקאים והאירופים גם הם לוחצים. לליברמן מעולם לא הייתה סבלנות לפרטים, וקוצר רוחו הפך לסימן ההיכר המסחרי שלו. ייתכן שהוא הסתפק בהתווית מדיניות, ונתן יד חופשית לקציני המינהל לעסוק בפרטים. והשטן נמצא בפרטים. אך רשלנות, והאצלת סמכויות בלא בקרה אינה פוטרת מאחריות. ליברמן שוקד על טיפוח הדימוי הניצי שלו, אך בפועל הוא מיטיב עם הערבים יותר מכל אנשי “שלום עכשיו” יחד. כי הם הטיפו ל”שטחים תמורת שלום” וליברמן נותן את אדמת ארץ ישראל לערבים תמורת שום דבר.
כתבות נוספות
