ריקבון או טירוף?
פרופ’ אריה אלדד
בקיץ 1983 עמדתי על גג גבוה מעל מזרח ביירות. הייתי רופא האוגדה והתלוויתי לשר הביטחון, לרמטכ”ל ולמפקד האוגדה בסיור שנערך בשטח. שר הביטחון תהה מה אפשר לעשות כדי להיאבק בתופעת מכוניות התופת ובתוכם מחבלים מתאבדים שפגעו בכוחותינו.
הנה שם, בצומת, מחסום של חיילי צה”ל. הסביר הרמטכ”ל לשר הביטחון. אתה רואה את המרצדס השחורה המתקרבת? הנה היא עוצרת במחסום. הנהג מושיט תעודות. החייל מאשר לו להמשיך. המרצדס נוסעת. והנה עוד מרצדס שחורה. נראית בדיוק כמו הראשונה. עוצרת במחסום. מתפוצצת. כמו שהמחסומים האלה פועלים – אין לנו דרך למנוע את זה. כמובן שאם קבוצת חיילים רואה מישהו רץ מולם ולא נענה לקריאה לעצור הם יירו בו , אבל בשיטה הזאת הם יכולים להגיע למגע עם החיילים ולהתפוצץ. בשלב כזה כבר אי אפשר למנוע פיגוע. צריך לעבוד אחרת.
נזכרתי בשיחה ההיא על הגג כששמעתי כי בסוף השבוע שעבר, ליד הכפר סילוואד בשומרון, התקרב ערבי בריצה לעבר עמדה עם חיילי צה”ל. החיילים קראו לו לעצור, ירו באויר, ולבסוף אחד מהם ירה בו והרגו . בבדיקת הגופה לא נמצא עליה נשק. הערבים טוענים שהאיש היה מעורער בנפשו. עיתון “הארץ” פרסם מאמר שהאשים את חיילי צה”ל ברצח. לא פחות. עד כאן – אין חדש. אבל המשטרה הצבאית חקרה באזהרה את הלוחם שירה, בחשד לגרימת מוות ברשלנות.
רשלנות? הרי אם לא היה יורה – היה צריך להיות מועמד לדין!
אם פרטי האירוע הם אכן כפי שתוארו בתקשורת – אין לנו אלא להגיע לאבחנה הרפואית כי השתבשה דעתם של אלו שהחליטו לחקור את החייל בחשד לביצוע עבירה כזאת. או שלא הייתה להם כזו מעולם, או שהשקפת עולמם מעוותת ומבקשת לעקור את ישראל מיהודה ושומרון ולתרום לכך באמצעות דמוניזציה של חיילי צה”ל. אם לא תסתיים החקירה עוד לפני שיתפרסם המאמר הזה, והמשטרה הצבאית תודיע על היעדר כל אשמה, ותאשר כי החייל מילא בדיוק וכהלכה את תפקידו – אין לנו אלא להבין כי ריקבון עמוק פשה בגורמי החקירה והפרקליטות הצבאית. מחבלים מתאבדים לא תמיד מנופפים סכין בידם וצועקים אללה אכבר. בלבנון הם היו מגיעים במרצדס שחורה. היום הם לפעמים פשוט מתקרבים ומתפוצצים. פרקליט צבאי או מפקד מצ”ח שאינו מבין זאת אינו ראוי לכהן בתפקידו.
אם החייל הזה יועמד לדין לא יהיה כוח בעולם שיוכל לגרום לחייל בר דעת לעשות את מה שדרוש כדי להגן על חייו וחיי חבריו, גם במחיר מותם של חולי נפש הנוהגים כמחבלים. חייל כזה יעדיף לברוח, או לסרב לשרת, וזה בדיוק מה שהשמאל הישראלי רוצה : להוכיח שאי אפשר להמשיך לשלוט ביהודה ובשומרון. אבל יש פתרון פשוט יותר: במקום למסור את לב הארץ לערבים אפשר להחליף כמה מראשי מערכת חוסר הצדק הצבאית.
כתבות נוספות
