דף הבית > מעריב סופהשבוע > קסטנר (כתם שחור) מעריב סופהשבוע 27 אוגוסט 2021
27/08/2021
קסטנר (כתם שחור) מעריב סופהשבוע 27 אוגוסט 2021

קסטנר – (כתם שחור )
פרופ’ אריה אלדד

בליל 3-4 במרץ , 1957, ברחוב עמנואל הרומי בתל אביב ירה זאב אקשטיין בד”ר ישראל קסטנר. עוד באותו הלילה נעצרו אקשטיין ודן שמר, מי שנהג בג’יפ בו הגיעו ובו נמלטו. קסטנר מת כעבור 11 יום בבית החולים. השניים הודו במעשה ואקשטיין מסר כי מי שהסית אותו לרצוח את קסטנר ומסר לו אקדח היה איש לח”י לשעבר , יוסף מנקס.
קסטנר היה בין מקימי “ועד ההצלה” בבודפשט, הונגריה , בשנות ההשמדה . בהונגריה שלט האדמירל הורטי, בעל בריתו של היטלר. בשנים אלו סייע קסטנר לפליטים יהודים רבים, מאלה שנמלטו מארצות הכיבוש הגרמני וגם ליהודי הונגריה שסבלו מרדיפות (אך עדיין לא נשלחו להשמדה). קסטנר היה נציג “קרן היסוד” בהונגריה, וגם שימש מרגל בשירות גרמניה הנאצית. המפעיל שלו היה קצין המודיעין הגרמני אדולף אורבן. מחקריהם של אלי ריכנטל, אלי ויזל ושמעון ויזנטל אישרו עובדות אלו , אף שקסטנר שיקר והכחיש אותן. הוא גם הכחיש שלחץ על הצנחנים שנשלחו מארץ ישראל להסגיר עצמם למשטרה ההונגרית. אחד מהם, יואל פלגי, סתר את דבריו. הגרמנים עצמם “כבשו” את הונגריה רק במרץ 1944 . קשריו הקודמים עם המודיעין הגרמני סייעו לקסטנר להגיע לאייכמן והוא קיים עימו ועם נציגיו קשרים רצופים עד תום המלחמה. הגרמנים הציעו את עסקת “סחורה תמורת דם” – מיליון יהודים שלא יישלחו לאושוויץ תמורת 10000 משאיות עמוסות אספקה, יואל ברנד, איש “וועד ההצלה”, נשלח להיפגש עם ראשי היישוב בארץ ישראל כדי לקדם את העסקה. הם הסגירו אותו למודיעין הבריטי והוא הוחזק בכלא בקהיר עד שהסתיימה השמדת חצי מיליון יהודי הונגריה . קסטנר דרש וקיבל אישור ליציאתם מהונגריה של 1684 יהודים “נבחרים” ברכבת לשוויץ. תמורת זאת שילם קסטנר לאייכמן ואנשיו בשתיקה ובהשתקה. ולא הזעיק ולא הזהיר את יהודי הונגריה אף שידע היטב מהי אושוויץ ולשם מה מגרשים לשם את היהודים. אחרי המלחמה טען קסטנר שרק בזכותו גם הוסטו 6 רכבות עם 18000 יהודים שהיו מיועדות לאושוויץ – לעבודות כפיה באוסטריה, ולא להשמדה. במשפטי נירנברג ו”במשפט קסטנר” הוכח כי שיקר. לקראת סוף המלחמה סייר קסטנר עם קצינים נאציים בכירים במחנות ההשמדה ברגן בלזן, טרזיינשטדט ומאוטהאוזן. יקסטנר גם שיקר והכחיש כי אחרי המלחמה פעל להצלתם מגזר דין מות של פושעי מלחמה נאציים ובהם קורט בכר,ראש המחלקה הכלכלית של האס.אס. ועוזרו של אייכמן. על סיועו לבכר כתב קסטנר לאליעזר קפלן, שר האוצר הראשון של ישראל : “לפני שלושה חודשים הוזמנתי בתור עד לנירנברג. השתמשתי בהזדמנות זו כדי לשוחח עם קורט בכר. בכר היה קולונל אס אס לשעבר…ושוחרר בינתיים על ידי שלטונות הכיבוש הודות להתערבותי האישית. השיחה נסבה על הנושאים הכספיים המעניינים אותנו.”

“משפט קסטנר” החל כמשפט דיבה נגד יהודי הונגרי בשם מלכיאל גרינוולד שמשפחתו נרצחה באושוויץ . הוא הדפיס כמה עלונים ובהם האשים את קסטנר, אז חבר מפא”י ופקיד ממשלתי – בשיתוף פעולה עם הגרמנים. עורך דינו של גרינוולד, שמואל תמיר, הפך מסניגור לקטיגור והוכיח כי קסטנר אכן שיתף פעולה ועשה זאת בידיעת ראשי היישוב בארץ. השופט בנימין הלוי קבע בפסק דינו ( במחוזי) כי קסטנר “מכר את נשמתו לשטן”. המדינה ערערה. במהלך הערעור נרצח קסטנר. ברוב של 3:2 זיכה העליון את קסטנר (לאחר מותו) משיתוף פעולה מכוון עם הגרמנים אך קבע כי שיקר בנירנברג כדי להציל את חייהם של פושעי מלחמה נאציים לאחר המלחמה.
כאמור- קסטנר נרצח לפני כששים וחמש שנים. ובכל זאת – השב”כ עדיין אוסר לפרסם את רוב המסמכים שבידו הנוגעים לרצח. ההיסטוריון ד”ר נדב קפלן הכותב על הפרשה ביקש לעיין בחומר, סורב, ועתר לבג”צ. בדיון ( בדלתיים סגורות!) שנערך לפני שנה וחצי לא השתכנעו השופטים מתירוצי השב”כ והטילו עליהם לנמק בכתב ובתוך 60 יום מדוע פרסום הפרשה הזאת “יכביד על פעולות הארגון” או “יפגע בביטחון המדינה”.
השבוע כתב עיתונאי “הארץ” עופר אדרת כי “מתחת לרדאר” ובלא כל פרסום מקדים העלה השב”כ מספר מסמכים לאתר ארכיון המדינה ובכך קיווה אולי לרצות את השופטים . הדיון בעתירה עדיין נמשך.
נכנסתי לאתר. מצאתי את המסמכים. גם במה שפורסם – הרבה הושחר. שני המסמכים החשובים הם “סיכום הפרשה” שכתב מישהו מהשב”כ ב1957, והשני – מסמך בו דן ראש השב”כ ב1962 בבקשה לחנינה לשלושת הנידונים. הוא המליץ על שחרורם. עיינתי גם בפרוטוקול ישיבת הממשלה בראשות בן גוריון שהתקיימה ב12 במרץ 1957.
ב1985 כתב איסר הראל , ראש שירותי הביטחון בימי פרשת קסטנר ספר בשם “האמת על רצח קסטנר – טרור יהודי במדינת ישראל”. עם כל מחקר ומסמך חדש המתפרסם על הפרשה מסתבר לי בדיעבד ששם המחבר שעל הכריכה הוא ככל הנראה אחת העובדות הנכונות היחידות בספר. הראל טוען בספרו , בין השאר, כי מי שעמדו מאחורי הרצח הם יוסף מנקס (שהורשע) יעקב חירותי ( שכלל לא הועמד לדין באשמה זו) ואבי המנוח, ד”ר ישראל אלדד.
אבן הנגף המרכזית שרבצה בבסיס התיאוריה של איסר הראל היתה, ועודנה אחת : זאב אקשטיין, הרוצח, היה איש שב”כ. הוא נשלח לרגל אחר פעילויותיהם החתרניות של חברי “חוג סולם” ( הירחון שאבא שלי פרסם באותם ימים). כיון שהיה סוכן פרובוקאטור מגושם מאד- זיהו אותו וגרשו אותו לאחר זמן קצר. הראל טוען לעומת זאת שאקשטיין נשבה בקסמם של פעילי “חוג סולם” ואי אפשר היה לסמוך עליו יותר ולכן – דווקא השב”כ פיטר אותו. מיד לאחר הרצח טען אבי, כמו רבים אחרים, כי ממשלת ישראל הורתה לשב”כ לחסל את קסטנר כדי להשתיק אותו. החשש היה שאם יורשע גם בעליון , והמדינה תיאלץ להעמידו לדין באשמת שיתוף פעולה עם הנאצים – יפתח את פיו ויספר כי כל מעשיו, בזמן המלחמה ולאחריה , היו “ברשות ובסמכות” מטעם ראשי היישוב, קרי : בן גוריון. היה צורך להשתיקו, ואם אפשר בהזדמנות זו גם להעליל את הרצח על “מחתרת סולם” – מה טוב.
ולכן, גם לאחר 65 שנים, היה השב”כ חייב להשחיר שמות ופסקאות שלמות במסמכים. ולהטיל חיסיון לעוד עשרות שנים על רוב החומר. כשעיינתי השבוע ב”תיק ישראל אלדד” בארכיון בית המשפט העליון ( בגנזך המדינה) שמחתי למצוא שם מסמך שב”כי שכותרתו “מיהו ד”ר אלדד?” וממנו עולה כי השב”כ היה סבור שאבא שלי היה “אביהם הרוחני של לוחמי מחתרת לח”י.” ועוד ראיתי כי על 79 עמודים בתיק זה מוטל עדיין חיסיון. מפרוטוקול הממשלה למדתי שבן גוריון קרא כל שורה בירחון “סולם” והגדיר את אלדד כ”אחד העם ” של המחתרת. לא על שום פייסנותו חלילה, רק משום שהיה בעיניו תיאורטיקן חסר יכולת ביצוע.
ולכן , עד שלא יוכח אחרת, זו האמת: השב”כ, בשליחות ממשלת ישראל, שלח את אחד מאנשיו, זאב אקשטיין, לרצוח את קסטנר ולהעליל את הרצח על “מחתרת” שהנהיגו יוצאי לח”י. יש דרך אחת להפריך את הטענה הזאת : להסיר את החיסיון ולפרסם את כל תיקי השב”כ הקשורים לרצח. זה כמובן לא יפגע בביטחון המדינה אחרי 65 שנים. זה יפגע במפא”י ההיסטורית ובמנהיגיה, ובמורשת של השב”כ. עד שלא ימחקו את ההשחרות ויסירו את החיסיון – מוטל עליהם כתם שחור של חיפוי על רצח.

אקשטיין הבחור שירה ורצח תיק השבכ

כתבות נוספות