סכנה ברורה ומוחשית
פרופ’ אריה אלדד
לא. לא תאי דאע”ש “רדומים” שהתעוררו לחיים והפתיעו רבים, גם לא רוצח משורות הפת”ח של אבו מאזן. הם אמנם רצחניים, אבל עם אלו יוכלו המשטרה והשב”כ להתמודד בהצלחה כשיצאו מההלם. הסכנה היא בעצם העובדה שהיו אצלנו רבים שהופתעו מגל מעשי הרצח, בשעה שהם משתעשעים בשלום עולמי וב”תהליך מדיני ” ששב לחיים.
המלה “הפתעה” עברה כחוט השני בדיווחיהם של הכתבים, הפרשנים ומנהיגי ישראל. דווקא עכשיו? כשבנט מתווך בין רוסיה לאוקראינה? כשמתכנסת ועידת פסגה של שרי חוץ בשדה בוקר?, כשלאחים המוסלמים יש ייצוג בקואליציה ובנט מרקד לחלילו של מנסור עבאס, לפתע פתאום ערבים רוצחים יהודים? דיברו על ירושלים והר הבית, מה פתאום בני ברק?
ב22 בנובמבר 1942 הגיעו להנהלת הסוכנות היהודית עדויות ראשונות על המתרחש במחנות המוות באירופה. מספרים כי חברי הסוכנות נדהמו. ומלמלו “לא ידענו, לא ידענו”. רק אחד מהם, זלמן שז”ר, לימים נשיא ישראל הלם על השולחן וצעק : מי הרשה לנו לא לדעת?! המתבוללים יכלו לא לדעת, הקומוניסטים, החרדים, אבל הציונים? מי הרשה למנהיגי הציונות לא לדעת כי מתחולל בדיוק מה שהציונות הזהירה מפניו?
והיום – מי הרשה לקברניטי המדינה ולראשי מערכות הביטחון שלנו להיות מופתעים?
יותר ממאה שנה חלפו ממאורעות תרפ”א, גל מעשי הרצח הראשון שחוללו הערבים כדי לחסל את היישוב היהודי בארץ ישראל. אבל אלו ממנהיגינו שאינם טורחים ללמוד את לקחי ההיסטוריה הרחוקה הזאת – לפחות היו חייבים ללמוד את לקחי פרעות תשפ”א, מאורעות “שומרי החומות”, כשאלפי ערבים, רובם “נורמטיביים” יצאו שכורי דם ושנאה לרצוח. לשרוף את שכניהם היהודים בלוד, ברמלה, ביפו, בעכו, בנגב. הלקח הזה חייב היה לפעפע, מר וצורב וטרי. אבל טויח וכמעט נשכח בשם הדו-קיום הקואליציוני המזויף. לאחר הפיגוע בחדרה כינס ראש הממשלה בנט דיון ביטחוני להערכת המצב ואמר : “מדובר במצב חדש שמצריך היערכות והתאמה של מערכת הביטחון לנסיבות, במסגרתן חלקים קיצוניים בחברה הערבית מוכוונים על ידי אידיאולוגיה איסלאמיסטית קיצונית, מבצעים פעולות טרור ופוגעים בחיי אדם”. כה אמר בנט, ודומה שאזניו לא שמעו מה שפיו מלמל. “מצב חדש”? מה חדש במצב הזה? לא המצב חדש אלא בנט חדש. אותו בנט שאך לפני חמש דקות, מפוזיציה אחרת, השתלח ביאיר לפיד משום שזה אמר “הגדה המערבית”. בנט נשא אז נאום חוצב להבות , והסביר ללפיד שזו המולדת שלנו. יהודה והשומרון. והנה השבוע, בהצהרה משותפת עם מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, אמר בנט שישראל משתדלת מאד להקל על חיי הערבים ב”גדה המערבית”. מה קרה בנט? ניסית לזמר שיר שמאלני שיערב לאזני מזכיר המדינה? השתבחת ב20000 העזתים שאנו מכניסים ארצה בשעה שבעזה מחלקים סוכריות כשנרצחים יהודים? בנט הקודם לא היה מופתע מגל טרור ערבי. עבורו גל טרור איסלאמיסטי לא היה “מצב חדש”.
ואולי הבנט הישן היה תרמית מלכתחילה?
אולי “יהודה והשומרון” שהיו שגורים פעם בפיו לא היו אלא הפלטפורמה הפוליטית עליה רכב כדי לזכות בקולות הימין, ומעולם לא האמין בכך באמת? כי אם לא כן – איך יכול היה לעמוד בשלווה לצידו של בלינקן האומר “מדינה פלשתינאית שבירתה ירושלים המזרחית”? שמדבר על “התרחבות ההתנחלויות ואלימות המתנחלים”, בלי למחות, בלי להסתייג? בלי להזכיר מי הם הרוצחים כאן? אלו שפעלו כבר באותו ערב והוציאו את רוב האויר החם מפסגת שדה בוקר.
בנט , ניסה לתווך במלחמה באירופה, האם הוא כבר תופס כמה נלעג מי שמנסה לעשות שלום עולמי כשהבית שלו בוער? מנהיגי ישראל שהשתכשכו בבריכה השמנונית של מזרח תיכון חדש ונפלא הופתעו מאד כשבאו הרוצחים לבאר שבע ולחדרה. אבל אז נמצא להם תירוץ ואליבי נפלא : דאע”ש. הרוצחים הם איסלם קיצוני. זה מסביר הכל. אמנם השב”כ היה אמור לדעת, אבל הם היו בטוחים שדאע”ש מת. והנה פתאום. מי היה יכול לדעת? ואז הגיע לבני ברק הרוצח מג’נין וניקב גם את בלון דאע”ש. סתם מחבל איש פת”ח . טרור ממסדי לגמרי. לא שייך ל”מצב החדש” ממנו הופתע בנט. מחבל ישן מאד , למה הופתענו הפעם?
מדיניות השמאל האמריקאי שמייצג בלינקן – מוכרת היטב ומחמירה משנה לשנה. גם מס השפתיים ששילמו שרי החוץ הערבים לענין הפלשתינאי (שאינו מענין אותם באמת) – אינו מפתיע. אבל בשדה בוקר ניצב לצידם יאיר לפיד, ולא הזכיר גם במילה אחת שישראל מתנגדת למדינה פלשתינאית שבירתה ירושלים. ונפתלי בנט , שוודאי מבין כי מדובר במהלך הפתיחה של מסע לחץ מדיני כבד – ברך על ההתכנסות, ובמשתמע כנראה גם על מה שהוצהר בה. ולכן, כמו במין מופע קדמוני של שכר ועונש – נשפך דם יהודים בחדרה עוד באותו ערב. ובנט חשב שזה “מצב חדש”. האם שוב הופתע כשהתרחש מסע ההרג בבני ברק? האם התעשת וחזר בו מתכניתו לאפשר לרבבות ערבים מיהודה ומשומרון, גם כאלו שאין להם אישורי כניסה לתחומי הקו הירוק – לבוא להר הבית ברמדאן? לעשרים אלף עזתים להיכנס הנה מידי יום כדי להשתכר כאן ללחם לילדיהם ולממתקים בחגיגות הרצח.
וזו הסכנה הברורה והמיידית:
לא גל הטרור. לא “דאע”ש ששב לחיים” . ידענו קשים מאלה. השב”כ יתאפס על עצמו, מפקדי המשטרה הכושלים יעשו יותר. אולי יגייסו עוד מתנדבים, פלוגות מילואים של מג”ב, של צה”ל. אולי יפסיקו להילחם ביהודים הקמים להגן על עצמם בערים המעורבות. יבינו שוב מה ההבדל בין אויב לאוהב. אולי ידיחו את המפכ”ל השוטה שגינה את “הקיצונים משני הצדדים”. בסופו של דבר – ידכאו גם את גל הרצח הזה. אבל מי ידכא את שובו לחיים של “רעיון המדינה בפלשתינאית שבירתה ירושלים”?
הסכנה הברורה והמיידית היא שתיקתו של בנט מול הצהרות התמיכה במדינה כזאת. הריצה התכופה, התכופה מדי של ראשי המדינה לעבדאללה מלך ירדן ולארדואן, גנץ שרצה פסגה משלו ברמאללה עם אבו מאזן ועבדאללה. זו הסכנה. מי שלמד לקח ממאה שנות מלחמה בערבים, מי שלמד איך מנחם בגין ותכנית האוטונומיה שלו – הובילו לאוסלו , מי שלא הופתע כי הוא חי במציאות שלנו בארץ הזאת ולא בעולם ההזיות של תיווך השלום הבינלאומי – הוא שצריך עכשיו להתעורר ולהתארגן לבלום את הסכנה.
דומה כי לנאמני ארץ ישראל אין על מי לסמוך בממשלה. ראשי ימינה, ותקוה חדשה מכירים את הדברים לגופם הרבה יותר ממני. אני נסמך על סימנים, על התבטאויות ומגעים. ואילו הם – יודעים את העובדות. ואם לא קמו עד עכשיו להרוג את “התהליך המדיני” כשהוא קטן – אולי יתעוררו רק מאוחר מדי.
לבנט אין מה להפסיד. את קהל המצביעים הימני שלו כבר איבד מזמן. מצביעי השמאל לא יתמכו בו אלא אם יספק להם את הסחורה, והסחורה היא חלוקת הארץ. מדינה פלשתינאית. אם לא פרס נובל לשלום בין מוסקבה לקייב – אולי עבור מדינה פלשתינאית בגבולות 67 שבירתה ירושלים? ואם בנט רק יניח את היסודות, כמו בגין בשעתו, ולפיד יגזור את הסרט – אין זה ממעיט מחומרת הסכנה ודחיפות הצעדים הנדרשים.
כתבות נוספות
