יוזמה מידתית
פרופ’ אריה אלדד
ביום ראשון נפלה רקטה בשדרות. התגובה הרפלקסיבית של צה”ל: תקיפה אווירית של “תשתיות טרור” של החמאס, נראתה כחלק מטקס פולחני מוכר. גם כשנוספו כמה מטחי טנקים , אל תשתיות נוספות – לא היה בכך שינוי מהפכני. רק כשנמשכו התקיפות על יעדי חמאס וג’יהאד לאורך הלילה – כבר התחיל החמאס לילל שישראל מסלימה את המצב ובתקשורת שלנו כבר דיברו על תגובה לא מידתית.
תגובת החמאס לא מעניינת אותנו כרגע. אולי הם מכינים לעצמם את דעת הקהל העולמית לירי של מאות ואלפי רקטות. אבל, כפי שאומרים: באמא שלכם, מאין החוצפה והטמטום להעניק ציון לתגובה שלנו ולהגדיר אותה “לא מדתית”?
לא שאינני יודע : הציון המתחסד הזה נולד על ברכי מחלקת המדינה האמריקאית, האיחוד האירופי וועדות או”מ שונות, שאף אחת מהן אינה חפה משנאת ישראל פשוטה . “הם הרגו לכם רק אחד, או חמישים? למה אתם הורגים אלף?” אבל אינני זוכר מתי התחילו עיתונאים יהודיים המגדירים עצמם ציוניים, או לפחות תומכי ישראל, להחליט ששתי פצצות של 250 קילו על או מגרש ריק או מוצב נטוש של החמאס זו בדיוק המידה הראויה לתגובה על ירי שפגע בבית מגורים וב”ה לא פגע באיש, ועשרה טון פצצות זה יותר מדי? שקלתם את חרדתם של הילדים הגדלים כשילדותם משוחה בצבע אדום? מדדתם את הפחד המשתק של הזקן המרותק לכסא גלגלים היודע שיש לו שניות ספורות עד להתפוצצות, ולא יספיק להגיע לשום מקום? איפה קניתם את המשורה, את המאזניים האנליטיות, את הריחוק הנפשי האקדמי הזה המאפשר לכם לשפוט מעמדה אובייקטיבית? מתי הצטרפתם לאו”מ?
גם לי יש ביקורת על התגובה הלא מידתית. אך לא על המידתיות שלה, אלא על התגובתיות שלה. מתי נודע לצה”ל על תשתיות הטרור שהותקפו? א.אתמול אחרי הצהריים? ב. מזמן, והן היו מתוייקות בבנק מטרות ונשלפו בעת הצורך?. התשובה הנכונה היא כמובן ב’. ולכן מה שראוי לשאול עתה זה מדוע הדרג המדיני לא מורה לצה”ל לתקוף כל תשתית טרור : מחסן נשק, מתקן אימונים, מחרטה לייצור פצצות ורקטות, מפקדה או מתקן קשר – ברגע שהוא מזהה אותן? מדוע ישראל ממשיכה להשתתף במשחק התקיפה-תגובה הזה, שאלף פעם כבר נוכחנו שאינו מביא רגיעה, אינו מרתיע, ומותיר תמיד את היוזמה בידי האויב? ספר שלם כתב בנימין נתניהו על הצורך והאפשרות להיאבק בטרור ברציפות, בלא הפוגות, לא כתגובה על רצח כזה או אחר. תמיד היה טוב בתיאוריה אבל חלש במבחן המעשי.
עתה יושב ליברמן בתפקיד שר הביטחון. בשבתו באופוזיציה תמיד נהג ליברמן למוטט את החמאס ולחסל את איסמעיל הנייה בתוך 48 שעות. עם מינויו מיהרתי להרגיע את הנייה שכבר ציווה לביתו ונפרד מידידיו המעטים. ואכן השעות התארכו לימים, לשבועות, לחודשים. ועתה, כאשר שוב התגלגלה לידיו של ליברמן הזדמנות (בתחילת יולי כבר פגעה רקטה בגן ילדים ריק בשדרות) הוא מגביר את עוצמת התגובה. אז זהו? זה ההבדל בין ליברמן ויעלון? זה משליך טון פצצות וזה עשרה טון?
זו ההזדמנות שלו ושל נתניהו לחולל שינוי. למחוק את התפיסה של “בנק מטרות טרור”. אסור שלטרור תהיה מדינה ואסור להפקיד בבנק את תכניות הרצח וההרס שלהם. לא “תגובה לא מידתית” אלא “יוזמה מידתית”. ישראל חייבת לפעות על פי כוונות האויב ולא על פי הצלחותיו.
כתבות נוספות
