חוזרים לעמונה
פרופ’ אריה אלדד
כבר בהתחלה אפי איתם חטף משהו בראש ודימם. חבשתי אותו וחזרתי לשורה. הטרקטור התחיל להתקדם וניצבנו מולו. אני אחזתי בכף הגדולה. עשרות שוטרי מג”ב ויס”מ הקיפו אותנו. פרשים הסתערו, הדבר האחרון ששמעתי לפני שהתעלפתי היה “תורידו את חבר הכנסת”.
היה צורך רק בניתוח אחד כדי לתקן את הקרעים ברצועות כף ידי הימנית, אבל מאותו יום שוב אינני יכול לנתח.
זה היה לפני 10 שנים. בפברואר 2006. בית המשפט הורה למדינה להרוס תשעה בתים בעמונה שנבנו – כך קבע בית המשפט – על קרקע בבעלות ערבית פרטית. המדינה , שהייתה שותפה פעילה בהקמת היישוב מ1995, והשקיעה מיליונים רבים בהקמת המאחז היושב על פסגה אסטרטגית מצפון לירושלים – גררה רגליים. הרי יש מאות בתים בהתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון באותו מעמד משפטי. הרי יש אלפי בתים ערבים שנבנו שלא כחוק על אדמות מדינה ביו”ש, ויש צווי בית משפט להרוס אותם. ויש רבבות כאלה שנבנו בידי ערבים בנגב ובגליל ובירושלים, על אדמות מדינה שדודות. למה להרוס דווקא את הבתים בעמונה? נהרוס, הבטיחה המדינה לבית המשפט, אבל על פי סדר העדיפויות שלנו. ואחר כך היתה מדינת ישראל עסוקה מאד בהריסת אלפיים בתים של יהודים ,שנבנו – דווקא כחוק – בגוש קטיף ובצפון השומרון, וביקשה וקיבלה עוד דחייה. ציבור המתיישבים הוכה קשות בהתנתקות. חורבן גוש קטיף הסתיים בקלות מדהימה. אלפים גורשו בלי מאבק אמיתי. הביטחון העצמי של המתנחלים נשבר. הם איבדו אמון במנהיגיהם שנתפסו כמשתפי”ם של הממשלה. הם היו זקוקים להתנגשות מעצבת.
ואז התמוטט אריאל שרון ושקע בקומה. ממלא המקום, אהוד אולמרט , החליף אותו. בסוף מרץ 2006 עתידות היו להתקיים הבחירות לכנסת . אולמרט רצה להיתפס כמנהיג בעיני הציבור. לא כמחליף זמני ומקרי. אם שרון הרס עשרים וחמש התנחלויות – גם הוא יכול. הייתה לו תכנית, “ההתכנסות”, להחריב עשרות רבות של יישובים ביו”ש, לגרש כמאה אלף מתיישבים, אבל הציבור לא האמין שאולמרט מסוגל. הוא היה זקוק בדחיפות לקבלות המוכיחות את מנהיגותו. הוא היה זקוק להתנגשות מעצבת . הוא דחה את כל הצעות הפשרה. שיגר לעמונה ששת אלפים שוטרי יס”מ ומג”ב ופרשים, ההנחיות היו “אפס סובלנות”. החיילים מאוגדת איו”ש התייצבו במעגל חיצוני כדי למנוע הגעת תגבורות מתנחלים לזירה.
העשן והאבק היתמרו מעל עמונה. בשעה 1320 לערך, מפקד האוגדה, תת אלוף יאיר גולן, הביע שביעות רצון מקצב הריסת המבנים וביצוע המשימה. עשרות אמבולנסים פינו פצועים. מסוקי הפינוי של צה”ל המריאו ונחתו. בסוף היום שכבו 250 פצועים בחדרי המיון בירושלים. ובהם כארבעים שוטרים. אולמרט הבין אולי שזה לא כל כך פשוט. ש”תכנית ההתכנסות” שלו עלולה להביא לשפיכות דמים, למלחמת אחים. מאותו יום לא ניסה יותר להרוס יישובים.
אלא שארגוני השמאל לא היו שותפים ללקחיו. הניצחונות המשפטיים שזכו להם בשנים האחרונות: פינוי והריסת 5 בתים ב”שכונת האולפנה” בבית אל, פינוי והריסת היישוב מיגרון, המריצו אותם להמשיך גם בעמונה. גם אם אין שום אנשים חיים הבאים לבית המשפט ומוכיחים שהקרקע שלהם. גם אם הויכוח הוא על רישומים בספרי טאבו מאובקים, מסמכי רכישה, וטענות הדדיות לזיופים. גם כשהם יודעים שאל תילי החורבות של ניצחונותיהם הקודמים – בעמונה, בבית אל, במיגרון – לא חזר אף ערבי אחד, לבנות או לחרוש. הרס בתי מתיישבים יהודים ממלא אותם אושר וסיפוק ששורשיו בשנאה עצמית חולנית. אותם ארגוני שמאל ממש, “אבירי שלטון החוק” צורחים “טיהור אתני” כשבאה מדינת ישראל להרוס על פי צוו משפטי בתי ערבים שמשתלטים על אדמות לאום בלב ירושלים.
אם אדם בונה , בשגגה או בזדון, מגדל דירות בתל אביב, על חלקת אדמה שאינה שייכת לו, כולה או קצתה – בית המשפט לא יורה להרוס את הבנין. הוא יחייב את הבונה לפצות את בעלי הקרקע. אבל ביהודה ובשומרון מעדיף בית המשפט, כדרישת ארגוני השמאל, להורות על הריסה. המדינה יכולה ליצור הסדר משפטי שימנע את ההריסה. לחוקק את “חוק ההסדרה”. להקים באיו”ש בית משפט לקרקעות . כך המליצה הועדה הממלכתית בראשות השופט העליון אדמונד לוי ע”ה. את הועדה מינה בנימין נתניהו. באיזה שהוא ארון בלשכתו הוא גם קבר את מסקנותיה והמלצותיה. המנהל האזרחי ביו”ש מעדיף דווקא להתנהל על פי המלצות “דו”ח טליה ששון”, מן השמאל הקיצוני, שהיתה מועמדת מר”צ לכנסת .
לפני ימים אחדים התפרסמה ב”הארץ” ידיעה של חיים לוינסון לפיה משרד הביטחון ו”אמנה” מתכננים להקים “התנחלות עבור מפוני עמונה”. זוהי תכנית לבניית 139 יחידות דיור. מקצתן מיועדות למפונים מהיישוב שהמדינה התחייבה להרוס עד תום השנה, והשאר – למכירה בידי “אמנה” לכל דכפין. מתיישבי עמונה, כך נמסר בידיעה, מתנגדים לפינוי ואינם מעוניינים בשום דיור חלופי או פיצוי. בעמונה חיים כבר עשרים שנה עשרות משפחות. כמאה וחמישים ילדים.
בדקתי ומצאתי: יש שרים בממשלה המתנגדים בתוקף לתכנית הזאת. הם משוכנעים כי ניתן להסדיר את המעמד המשפטי של היישוב. הם סבורים שאת הפיצויים צריך לתת דווקא למי שיוכיח שהוא בעליה החוקיים של הקרקע בעמונה. הם גם זוכרים איך הפרה הממשלה את הבטחותיה לבנות 300 יחידות דיור במקום אלו שהרסה בשכונת האולפנה בבית אל. שר הביטחון הכשיל את הבניה ומנע אותה. למה שמישהו יאמין שוב להבטחות שר הביטחון? הם גם תמהים איך ראש הממשלה, שהקפיא הלכה למעשה את כל הבניה הממשלתית ביהודה ובשומרון במצוות ארה”ב, איך הוא מוכן לפתע להקים יישוב חדש? ראש הממשלה שחושש אפילו להוסיף יחידות דיור בשכונות קיימות בירושלים יעיז לפתע להקים יישוב בחבל בנימין? גם המתיישבים כבר אינם מאמינים לאף מילה של נתניהו. הם משוכנעים כי מדובר שוב באותו סוג תעלול עלוב של נתניהו המכריז על בניה , רק כדי למשוך אש מיידית מצד “הארץ” וארגוני השמאל, שיביאו ללחץ בינלאומי והתקפלות. נתניהו בטוח שתומכיו מן הימין יסתפקו בהצהרותיו, והדחפורים שלו לא יצאו להכשיר את הקרקע ליישוב חדש אלא להחריב שוב את עמונה. ההרס מתוכנן לסוף השנה. שמרו את התאריך. עמונה חוזרת.
כתבות נוספות
