החרם הערבי ועוזריו מבית

החרם הערבי ועוזריו מבית
אריה אלדד
התפרסם - "הארץ28 אוקטובר 2013

הידיעה כי הרשות הפלשתינאית פנתה ל-50 מדינות כדי ש-500 חברות פרטיות יפסיקו לפעול בהתנחלויות ובמזרח ירושלים פורסמה  בגיליון ערב שבת של "הארץ".
לפני שנים אחדות, כשפנו הפלשתינאים לאפיק הזה של מלחמה בישראל, לא עשתה המדינה דבר כדי לבלום את הפגיעה בה. באחד הדיונים בכנסת אמר שרגא ברוש, מי שהיה נשיא התאחדות התעשיינים ומכון הייצוא, כי אילו רצתה מדינת ישראל להפסיק את החרם הפלשתינאי  היא יכלה לעשות זאת בתוך 24 שעות: עיכוב כל מטעני הייבוא והייצוא של הרש"פ בנמלי הים והמעברים היבשתיים של ישראל היה גורם לפלשתינאים להתחנן בפני כל גורם בעולם להפסיק כל חרם על ישראל,  ירושלים או ההתיישבות ביהודה ובשומרון. אלא שמדינת ישראל – אולי מחשש ממחאות בינלאומיות נמנעה מצעד כזה. באותה עת דומה היה כי די לתחוב אצבע בסדק שבסכר. אלא שהמדינה כאמור הסתפקה בהבטחה לפצות יצואנים מיו"ש ולא יצאה למאבק נגדי. היום הפרצה רחבה יותר. והמאבק יצטרך להיות תוקפני הרבה יותר. ומדינת ישראל תצטרך למשל לנכות מכל העברות המיסים והמכסים לרש"פ את ההפסדים שייגרמו לה בעטיו של החרם. אינני רוצה להרבות שמחה בקרב רבים מקוראי "הארץ" ולומר שהמהלך הפלשתינאי עלול למוטט את מפעל ההתנחלויות, גם כיון שאינני נהנה לגרום שמחה למי שישמח במפלתי ובמפלת חברי, וגם כיון שמפולת כזו לא תתחולל, כיון שאם תתחולל היא לא תיעצר ביו"ש ותפגע קשה במדינה כולה וביתר שאת בערבים בתחומי הרשות הפלשתינאית. אפשר לפרט את מספר הערבים המתפרנסים – ישירות או בעקיפין – מעבודה ביישובים היהודים ביו"ש ובאזורי התעשייה שם. אפשר לפרט את המשמעות הכלכלית לכל חברה ישראלית או  הפועלת בישראל,  המוותרת על פלח שוק של כ-700000 איש ( יהודים ביו"ש ובמזרח ירושלים) ועל מאות האלפים שייענו לקריאה "לחרם על המחרימים". אפשר גם להזכיר את "חוק החרם" שעבר בכנסת  ביולי 2011 ושזכיתי להיות בין יוזמיו, החושף כל מי שקורא לחרם כזה לתביעה אזרחית ולתשלומי פיצויים גבוהים,( ואולי בגלל חוק זה לא נלווה לידיעה ב"הארץ" גם מאמר מערכת הקורא  חברות ואזרחים בישראל להצטרף לחרם הפלשתינאי?) אלא שענייני איננו במישור הכלכלי אלא הערכי. ולא בעמדתם של אויבי ישראל כי אם בתמיכה מבית שהם זוכים לה.
צר לי כי אנשי שמאל מובהקים בישראל, מצטרפים בשמחה למאמץ הערבי להכריע את ישראל. ומנסים לגייס כוחות חיצוניים, זרים, לעיתים אנטישמיים ואנטי-ישראלים קיצוניים כדי להכניע את הממשלה הנבחרת של ישראל. ולגרום לה לסגת מלבה של ארץ ישראל. ההיסטוריה מלמדת אותי כי אין בכך חידוש: קו ישר מחבר בין הורקנוס ואריסטובלוס האחים החשמונאים שהכניסו את הרומאים לירושלים כדי שיכריעו בריב ביניהם, בין ה"מתנגדים" שהלשינו על "החסידים" ( וגם להיפך)בפני הצאר , ובין גיבורי הסזון שהסגירו לוחמי מחתרת לבריטים. ההבדל היחידי בינם לבין השמאל הישראלי הוא בסיטואציה ההיסטורית. בניגוד ליהודים שרצו אל הגויים בעבר – השמאל הישראלי חי במדינה דמוקרטית, מקבל את הדמוקרטיה כערך עליון - אך מסרב לקבל את הכרעת הרוב.