כמעט ניצחון בעמונה
פרופ’ אריה אלדד
לפני כשבוע הוצגה לתושבי עמונה “הצעת המתווה” הראשונה. בעיתון זה כתבתי אז :” מנסים למכור למתיישבים ולציבור תומכיהם “פתרונות” שאפילו הנייר אינו יכול לסבול, שלא לומר השטח. העברת 40 בתים מיישוב המשתרע על 500 דונם ל”חלקת נפקדים” של 5 דונם בגבעה הסמוכה- אינה אלא זריית חול בעיניים. אי אפשר לדחוס את כל בתי עמונה לחלקה קטנה כל כך. גם נתניהו ובנט יודעים זאת . הם רק רוצים להעביר לשם קומץ קרואנים, לתקוע דגל ולהכריז “ניצחנו”.
תושבי עמונה דחו את ההצעה, כי היא הייתה קומבינה עשויה טלאי על טלאי של התניות: אם לא יימצא מאי שם הערבי “הנפקד” שעמותות השמאל ישימו בפיו טענות בעלות על הקרקע. אם היועץ המשפטי לממשלה יסמוך את ידיו. אם היועץ המשפטי למשרד הביטחון לא יטרפד. אם בג”צ יאשר. ובתנאי, כמובן שהתושבים “יתנהגו יפה”. שלא יהיו תמונות קשות מפינוי כוחני ואלים העלולות לפגוע בנתניהו ובבנט בבחירות הבאות.
כשעליתי לעמונה בערב שבת, מצאתי משפחות שקטות ונחושות, ומאות בני נוער חדורי אמונה, שבאו להיאבק ולמחות. כל הגופים הממוסדים הפקירו אותם : הליכוד, והבית היהודי, ומועצת יש”ע וזמביש ואפילו פרנסי היישוב השכן עפרה גינו אותם על שלא קיבלו את המתווה הנפלא. כל אלו שתמכו ב”חוק ההסדרה” למרות שעמונה הושמטה ממנו. ומדוע הושמטה? כי כידוע אין לשנות פסק דין “חלוט” של בג”צ. ( האמנם? יש בארה”ב מדינות בהן יש עונש מוות, ובכל אחת מהן כמה נידונים הממתינים להוצאתם להורג. אם ישתנה החוק באותה מדינה, ויבוטל בה עונש המוות, כלום עולה על הדעת שהנידונים יוצאו להורג רק כי היה כבר תלוי נגדם גזר דין מוות “חלוט”?) כל אלופי הקומבינות חשו שעמידת בני עמונה על העיקרון שאין עוקרים יישוב – היא סטירת לחי ערכית בפרצופם. אמת נכון: חמישים שנה הם משחקים במשחק הזה. עולים ויורדים, נסוגים ומתקדמים, גוררים שלושה קרואנים לשלוש גבעות, מוותרים על אחד ומבססים שניים. אדמות מדינה וסקר, נכסי נפקדים ורכישות, סבך של חוקי קרקעות עותומאניים ובריטיים וירדניים וצווים צבאיים , ו”גניבת סוסים” וקריצות ממשלה וקומבינות. וכך, לאט-לאט- והנה כבר חצי מיליון יהודים ביהודה ובשומרון. השיטה הצליחה. אז למה לבעוט בדלי?
שחקני ההתיישבות הותיקים רצו שמשחק התרגילים יימשך. אולי לא הבחינו שתם זמן הקומבינות והגיעה עת הפתרון המשפטי האחד והיחיד: החלת ריבונות. בסירובם של תושבי עמונה לקבל את המתווה המחורר הם אמרו לנציגיהם : הגיעה העת לשנות את כללי המשחק. ויש גם הזדמנות היסטורית לכך. הקשיבו נא לשגריר ארה”ב המיועד.
ההחלטה של תושבי עמונה לא הייתה הימור של שחקן פוקר. לא הייתה סחיטה לצורך התמקחות. היא הייתה החלטה ערכית. ממש כמו דברי מנחם פליקס בבג”צ אלון מורה, כשניפץ את השקר הלבן של “התיישבות מטעמים ביטחוניים” ואמר את האמת : אנו מתיישבים בארץ ישראל מכוח הייעוד של שיבת עם ישראל לארצו. הנימוק הביטחוני אינו מעלה ואינו מוריד.
ואז. לפתע פתאום, בזכות עמידתם של תושבי עמונה, ולא פחות מזה – בזכות מאות הצעירים שבאו (והחשש מפני האלפים הצפויים) נמצא “לפתע” פתרון טוב יותר. נשארים על ההר. לא 12 אלא 24 קרואנים. ובהמשך מתחייבת המדינה (להשתדל מאד) להקים 52 מבנים בחלקות סמוכות. בהסדר החדש תמכו רוב התושבים. בלא גיבוי פוליטי וארגוני – לא נותרה להם ברירה. הם חלוצים גיבורים. לא מתאבדים.
כולם ניצחו: ימין ושמאל. היישוב יזוז . היישוב יישאר על ההר. ניצחון “שלטון החוק” ובייחוד ניצחון הקומבינה.
רק תושבי עמונה יודעים כי נאלצו לבחור בין שתי רעות. הם, וכמה מאות נערים החשים מרומים: קראו להם לבא למען המולדת, שחררו אותם בגלל הקומבינה. הם צעירים. חדורי אידיאלים ובזים להסדרים. אין הם מבינים שההסדר המשופר הושג בעיקר בזכות החשש מעימות שיצרו על ההר בעצם נוכחותם . וגם אם הם מבינים – הם באו למסור את הנפש. לא להתפשר.
עדיין יש חשש שהממשלה לא תעמוד בהתחייבויותיה. כפי שלא עמדה בהתחייבויות לתושבי מיגרון ושכונת האולפנה בבית אל. אבל נתניהו ובנט יודעים כי אם ייחשפו כמוליכי שולל – המאות בעמונה יהפכו לאלפים. ורבבות יזכירו להם ביום הבחירות את חרפתם.
והמאבק העקרוני? הוא נדחה לסיבוב הבא. להתראות ב”נתיב האבות”.
כתבות נוספות
