יאיר
מידי שנה שב ומתרחש הפלא הזה.
ככל שמתמעטים לוחמי חירות ישראל , ככל שהולך ופוחת הדור – רבים הפוקדים את קברו של אברהם שטרן – יאיר. בכ”ה בשבט, יום השנה להירצחו, שיחול השבוע, בין גשם לגשם – שוב ישירו מאות את “חיילים אלמונים”. כבכל שנה יש בקהל גם בני הלוחמים ובנותיהם, ונכדיהם – אך גם צעירים רבים אחרים. מפקדי מחתרות ומנהיגים רבים נשכחו כמעט , כל שנה מתקיימות אזכרות יתומות ודלות משתתפים לנשיאים וראשי ממשלות ורמטכ”לים, ולעיתים יש צורך לחייב בהוראה, לגייס בפקודה, משתתפים לטקסי האזכרה שלהם , גם כשהם טמונים בחלקות גדולי האומה. אך בבית הקברות הצנוע בנחלת יצחק שב ומתרחש מידי השנה הפלא, ומאות רבות נדחסות בשבילי בית העלמין , במעברים הצרים שבין המצבות הישנות, לספוג משהו מאורו.
ככל שחולפות השנים – דמותו של יאיר מאירה באור בהיר יותר. בן 35 שנים היה כשנרצח בידי שוטרים בריטיים כשהוא כבול, בחדר שעל הגג ברחוב מזרחי ב’ בשכונת פלורנטין בתל אביב, ברחוב הנקרא היום על שמו. השירים שכתב לפני שבעים שנה מצליחים גם היום להצית אש בלבבות . לאחר שנרצח ונקבר בחשאי , במעמד בני משפחה ספורים דומה היה כי לח”י, המחתרת שחולל והיה מפקדה – התחסלה לחלוטין. קומץ לוחמיה נפלו בקרב, נרצחו או ישבו בכלא. אבל השרידים שבו והתלכדו, והמיתוס של יאיר , י”ח “עיקרי התחייה” שכתב, והשירים שלו – היו לכוח מניע לצעירים וצעירות שרק אקדחים בידיהם – לקום ולהלחם באימפריה הבריטית ולגרש אותה מארץ ישראל.
ממרחק הזמן מדהים לקרוא ב”עיקרי התחייה” שלו. איש צנום, בלא כל אמצעים חומריים, נרדף בידי הבריטים מבודד ומגודף ומנודה בידי “היישוב המאורגן”, חייו תלויים לו מנגד, נודד מדירה לדירה וממרתף לעליית גג ובמזוודה שהוא נושא עמו מיטת שדה מתקפלת, והוא מנסח את מה שראוי עד היום להיות החזון המכונן של מדינת ישראל. אף מילה על הבריטים או על הערבים, לפי שלא ראוי לבזבז מילים על אויב זמני כזה או אחר. הוא עוסק בהגדרות העם והמכורה,והקשר ביניהם. מגדיר יעדים של גאולה ומלכות ותחיית האומה. עוסק בחינוך וחולם על אחדות העם סביב דגל מלחמת החירות, חוזה בריתות ועוסק בחישול הכוח הלוחם. מצווה הקמת צבא שישחרר את הארץ, תובע מעם ישראל להפוך לגורם הצבאי המדיני והתרבותי הראשון במעלה במזרח ובחופי הים התיכון. משרטט את הקווים להקמת משטר צדק שבו לא יהיו רעב ומובטל, מגדיר את החייאת השממות וקיבוץ הגלויות ותחיית הלשון העברית – כמטרות במלחמת השחרור הלאומית שלנו, וקובע כי בנין הבית השלישי חייב להיות הסמל לגאולה השלמה. איש אחד, שמצוקתו האישית, ומותו הוודאי, הממשמש ובא, לא מערפלים לרגע את עיניו מראות את החזון הגדול הזה.
לאחר רצח יאיר לא היה ללח”י מפקד אחד. מרכז לח”י מנה שלושה שהנהיגו את המחתרת: נתן ילין מור ז”ל, ד”ר ישראל אלדד, אבי מורי ע”ה, ויבדל לחיים ארוכים – יצחק שמיר, לימים ראש ממשלת ישראל. את שיריו של יאיר הכרתי כמובן מילדות. אך לאחר מות אבי מצאתי בספרייתו ספר דק, בכריכה שחורה, המהדורה הראשונה של “ספר השירים של אברהם שטרן המכונה יאיר”. כשפתחתי את הספר נרעשתי למצוא בו הקדשה בכתב ידו של אבי – ליאיר, בנו של אברהם שטרן, שנולד לאחר רצח אביו. עוד לא בן שמונה היה יאיר כששלח לו אבא שלי את הספר שהוציא לאור. אולי לכן הקפיד על כתב רהוט וניקד את המלים:
“כשתזכה לראות את מלך משיח ישראל עולה להר הבית תבוא לפניו, תרכין ראשך בכבוד, תתן לו ספר שירים של אביך וכן תאמר: מלך המשיח! הנה זה ספר השירים שלוח לך מאת אבא, יאיר. ועד הוא הספר הזה כי אהב אותך מאד והתגעגע עליך מאד. גם את שיריו וגם את חייו הוא נתן לך, מלך משיח ישראל. תן כבוד לאבי יאיר. ממני אלדד תלמיד נאמן לאבא”.
ששים ושש שנים חלפו. בהר הבית עוד שולטים, באשמתנו ולחרפתנו, ערבים. המלך המשיח עוד לא בא . הממשלה תהיה עסוקה בעוד יומיים בדו”ח של מחר, ולבית הקברות בנחלת יצחק יגיעו נציג וזר, ומי שלא יעסוק בדו”ח ודאי יהיה עסוק באיזו פגישה עם איזה מנהיג ערבי זמני כדי לשוב ולהציע לו מדינה ערבית במולדת העם היהודי. גם כל אלו יכולים להסביר את הכיסופים ליאיר.
כתבות נוספות
